בעם 7664/05 פלונית נ' פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.7.05, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. הצדדים, יהודים, נישאו בשנת 1974 בנישואין אזרחיים ברוסיה. בשנת 1988 נולדה המבקשת 2, בתם היחידה.
בשנת 1996 התפרק קשר הנישואין, המשיב עזב את בית המגורים, ובהמשך הקים לעצמו משפחה חדשה. רק בשנת 2004, שמונה שנים לאחר הפירוד, התגרשו הצדדים. בית המשפט לענייני משפחה קצב את מזונות הקטינה, אך דחה את העתירה לפצות את המבקשת בעבור מזונות העבר, שעל פי הדין האישי נתפסת האשה בנסיבות כמוחלת עליהם.
האם יש לקבל את הבקשה?
1. ההנחה העומדת ביסוד הדין היא כי אלמנה ששהתה תקופה כה ארוכה מבלי לתבוע מזונות, מחלה על תביעתה. ברם, אם שהתה האלמנה פחות מתקופות אלה, אין אנו מניחים שמחלה על תביעתה.
2. ההנחה היא שכל עוד בני הזוג נשואים אין הם מתייחסים זה לזה כ"יריבים עסקיים", והם מוחלים זה לזה על חובות הדדיים הנוצרים כדבר שבשגרה.
3. ההנחה אמנם משקפת גם תפיסה ערכית בדבר היחס הראוי בין בני זוג, אך בסופו של יום, ככל הנחה ראייתית היא ניתנת לסתירה.
ניתן להידרש לשתי קבוצות של חריגים. הקבוצה הראשונה עניינה למערכות יחסים בהן כלל אין מקום להנחת המחילה: כך נקבע ביחס לבני זוג שכבר התגרשו והתביעה מתייחסת לתקופה שאחר מתן הגט, וביחס לבני זוג שכלל לא נישאו.
הקבוצה השניה, והיא הרלבנטית לעניינו, שיעורה מקרים בהם עקרונית חלה הנחת המחילה, אך היא נסתרת על ידי ראיות אחרות המצביעות כי לא היתה בזאת מחילה.
4. בבקשה דנא עותרת המבקשת להצביע על העוול שנגרם לה בשל פער הזמנים בין "הפירוד המהותי" לבין ביצוע הגט. במקרה שלפנינו העלתה המבקשת בפני בית המשפט לענייני משפחה גרסה עובדתית שנועדה להסביר מדוע השתהתה בהגשת תביעת המזונות, גרסה שעיקרה הטענה בדבר איומי המשיב.
בית המשפט לא קיבל זאת. מאידך גיסא, המשיב טען כי בינו לבין המבקשת היה הסכם לפיו "עד שתקבלי בירושה את דירת הוריך ותוכלי לגור שם עם הילדה, תגורי בדירה המשותפת ללא תמורה, ... ישלם את המשכנתא ואת לא תגישי תביעת מזונות". אין להתערב בקביעות העובדתיות. גם בחינת התוצאה במישור הכלכלי אינה מצביעה על עוול ממשי שנגרם למבקשת.
לסיכום,
אין להתערב בקביעות העובדתיות של ביהמ"ש קמא. האישה ששהתה תקופה כל כך ארוכה מבלי לתבוע מזונות, מחלה על תביעתה.
.jpg)
-min(2).jpg)
