שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה רון שפירא הורה עתה על הארכת מעצרה של הנאשמת יסמין אבו קמיר עד תום ההליכים המשפטיים נגדה, בגין היותה מסוכנת בעוצמה המירבית ומהווה פצצה מתקתקת, כן סרב לשחררה לחלופת מעצר בגין חוסר היכולת לתת בה את האמון הבסיסי הנדרש שתתייצב למשפטה וכן מן הטעם שקיים חשש כי תנסה להשפיע על עדים. השופט סרב לשלחה בשלב המעצר לחלופת מעצר טפולית בתכנית גמילה מסמים בקהילה.


רקע


נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המיחס לה עבירות של הריגה, נהיגת תחת השפעת סמים, נהיגה בפסילה, סטיה מנתיב תחבורה, הפרת חובה לפוליסת ביטוח ושימוש בסמים מסוכנים.

 

על פי עובדות כתב האישום היא נהגה ברכב כשהיא פסולה מלנהוג ובעת היותה נתונה להשפעת סמים. במהלך נהיגתה איבדה שליטה ברכב, גרמה לתאונה בה נהרגו שתי הולכות רגל תמימות. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרה עד לתום ההליכים כנגדה.


השופט שפירא ציין כי מוטב היה לולא היו נטענות טענותיו של הסנגור (לפיהן-התאונה נגרמה כתוצאה מנקר בגלגל וכן אי ידיעת הנאשמת שנפסלה מלנהוג ברכב מנועי וטענות כנגד ראיות לגבי שימושה בסמים ).


השופט קבע כי אין חולק כי הנאשמת נהגה ברכב שגרם לתאונה הקטלנית בה נהרגו שתי הולכות הרגל וכי עדויות עדי ראיה מתארים אותה.

 

אמה נסעה עמה ברכב אולם ירדה ממנו לפני התאונה מאחר והנאשמת הייתה מסוממת ולא שעתה לבקשתה לעצור את הרכב. בבדיקות דם נמצאו סמים שונים בדמה של הנאשמת ובחומר הראיות הודעה החתומה על ידה בדבר פסילת רשיון הנהיגה. מכאן שלכאורה ידעה כי רשיונה לנהוג נפסל. כל אלו מבססים סיכוי של ממש להרשעת הנאשמת במיוחס לה.


עוד ציין השופט כי לא מצא בחומר הראיות חוות דעת הקובעת במפורש כי התאונה ארעה עקב נקר בגלגל, אולם בכל מקרה, מוכן היה להניח לצורך בקשה זו כי היה. ואולם נהג הנוהג כשהוא צלול בדעתו יכל להשתלט על רכבו גם כאשר קורה נקר, דבר שהוא בגדר תקלה שעל הנהג הסביר לצפות את אפשרות קיומה. העובדה שהנאשמת נהגה כשהיא מסוממת באופן בו אינה מסוגלת לשלוט ברכב מטילה עליה אחריות, כך לכאורה, לתאונה, גם אם אירעה כתוצאה מנקר בגלגל הרכב בו נהגה.


השופט שפירא קבע כי המעשים המיוחסים לנאשמת מצביעים על מסוכנותה. אדם הפסול לנהיגה הנוהג ברכב תחת השפעת סמים הוא בגדר של פצצה מתקתקת. ולהבדיל מפצצה מתקתקת אין לה מנגנון הפעלה בר שליטה או כיוון. מכאן שמועד הפיצוץ הקטלני אינו שאלה של "האם" אלא שאלה של "מתי" "היכן" ו"מי יהיו הקרבנות".

 

את התשובה לשאלה זו ניתן לתת רק בדיעבד, כאשר גופות הנפגעות (במקרה זה) מוטלות ברחוב. מדובר בהתנהגות מכוונת ומודעת שנאשמת בוחרת לסכן חיי אדם. אפילו את חיי אמה סיכנה ולא שעתה לבקשותיה לחדול לנהוג, עד שהאם ברחה מהרכב, ויתכן שבכך ניצלו חייה.

 

מכאן שעילת המסוכנות במקרה זה היא בעוצמה המרבית. כן היא עומדת לדין בבית משפט אחר בעבירות מרמה ולא התיצבה שם למשפטה.

 

מכאן גם החשש שלא תתיצב למשפטה אם תשוחרר ממעצר. ועוד הבהיר כי חלק מעדי התביעה הם בני משפחתה וקיים חשש לנסיון להשפעה על עדויותיהם. כל אלו מצביעים על עילות מבוססות למעצרה של הנאשמת אם כי די בעילת המסוכנות במקרה זה כדי לבסס את מעצרה.


בשים לב לכל האמור לעיל, קבע השופט כי לא ניתן לתת בה את האמון הבסיסי הנדרש לצורך שחרור לחלופת מעצר. במקרה זה, בנסיבות העניין אין כל מקום לשקול שחרור בכל חלופה. מכאן, שכאשר שאלת ההתאמה לחלופת מעצר אינה מתעוררת כלל,ואין גם מקום להעמיס על שירות המבחן הכנת תסקיר שעניינו הערכת מסוכנות.


השופט סרב לבקשת הסניגור לשחרר הנאשמת לחלופת מעצר טיפולית בקהילה לגמילה מסמים בהליך המעצר וקבע כי במידה שתורשע במיוחס לה כי אז ניתן יהיה לדון בבקשה לשלבה בתכנית גמילה בסמים במסגרת הליכי גזירת הדין. לעת הזו לא מתקימים התנאים החריגים שנקבעו בפסיקה להפניית נאשמת בשלב דיוני זה להליך של גמילה.


מ"ת 11521-06-10 ניתן עתה 17.6.10