ע"א 918/85 פלוני נ' אלמוני
עובדות המקרה:
תיק הוצל"פ נפתח בלשכת ההוצל"פ בת"א לביצוע פס"ד של ביהמ"ש המחוזי המחייב את המשיב לשלם למערערים הקטינים את מזונותיהם.
למרות שאף בקשה מבקשות המשיב לא הוגשה כדין, ובצורה הנדרשת עפ"י סעיף 19לחוק ההוצל"פ, הרי הסכים ראש ההוצל"פ לפנים משורת הדין לראות בבקשות אלו כבקשה עפ"י סעיף 19לחוק ההוצל"פ והצדדים הוזמנו לדיון. נדחתה טענתו של המשיב עפ"י סעיף 19לחוק ההוצל"פ. אולם המשיב המשיך להגיש בקשות נוספות לתיק ההוצל"פ וביקש עפ"י סעיף 20 לחוק ההוצל"פ להחזיר לו הכספים שנגבו "גביית-יתר", והוא הופנה לדרגת הערעור ע"מ שיגיש ערעור על ההחלטה עפ"י ס' 19בהתאם לחוק.
עתה הוגשה בקשה מטעם המשיב להאריך המועד להגשת הערעור כאשר המועד חלף ועבר מזמן. רשם בימ"ש זה נעתר לבקשה והאריך המועד, וכן נעתר גם לבקשתו הנוספת של המשיב ועיכב את הליכי ההוצל"פ בתנאי שהמשיב ישלם עד 29.9.85 סך 000, 750שקל על חשבון המזונות.
מהו מעמדה של החלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשה לטענת "פרעתי"?
1. במידה ומוגשת בקשה עפ"י ס' 19לחוק ההוצל"פ וראש ההוצל"פ דן בבקשה זו וניתנת החלטה, הרי החלטה זו דינה כדין פסק-דין של ביהמ"ש השלום. פס"ד זה סופי אלא אם ביהמ"ש של ערעור יחליט אחרת.
2. במידה ולא מוגש ערעור במועד, הרי נהפך פס"ד זה - לפס"ד סופי ואין אף צד רשאי לשוב לטעון אותן הטענות שנדחו. כלל זה ידוע בתורת הכלל של סופיות הדיון.
לסיכום,
החלטה שניתנה ע"י ראש ההוצאה לפועל בבקשה לטענת "פרעתי" דינה כדין פסק דין של ביהמ"ש השלום.
