ע"א 313/84 ישעיהו ברנס נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ
הבנק המשיב פתח בהליכי פשיטת רגל נגד המערערים. הוא עתר למתן צו ביניים כנגדם ובגדרו ניתן צו למנוי כונס הנכסים הרשמי כונס זמני. לאחר דיון ניתן צו כינוס בפשיטת רגל נגד המערערים, אך צו זה בוטל בערעור.
תוצאה נגזרת של קבלת הערעור היתה שהצו למינוי כונס זמני נתבטל.בעקבות זכייתם בערעור הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תובענה לדמי נזק המבוססת על תקנה 91 לתקנות פשיטת הרגל. התובענה נמחקה על סף ומכאן הערעור.
האם יש לקבל את הערעור?
1. תקנה 91, בוטלה עם התקנתן של תקנות פשיטת הרגל. בית המשפט המחוזי מחק את התביעה על הסף משום שסבר שבתקנה דיונית גרידא עסקינן וכי לא היה זה בכוחן של תקנות פשיטת הרגל להקנות לחייב זכות מהותית לתבוע פיצויים מעבר לזכות המוקנית לו לתבוע נזקים בעילה של נגישה לפי סעיף 60לפקודת הנזיקין.
ברם, תקנות פשיטת הרגל משנת 1936כללו גם הוראות מהותיות בצד הוראות דיוניות.
2. יחד עם זאת, תקנה 91הספציפית, הנה תקנה דיונית ואין היא יכולה לעמוד בפני עצמה ללא הוראה מהותית.
3. אין בתקנה כל אזכור של העילה שבגדרה עשויים דמי נזק להיפסק ולענין אופן שומת הנזק. כמו"כ אין לו לחייב על מה לבסס את תביעתו.
4. יש לפרש את התקנה על דרך הצמצום:ו אין לתבוע בגדרה נזקים בגין הגשת ההליך בזדון - דבר הטעון הגשת תובענה - ויש להגביל את הנזקים לשיעור הנובע מן הערובה שניתנה.
לסיכום,
יש לדחות את הערעור. אין לפסוק פיצויי נזק בגין צו כינוס נכסים שבוטל.