שופט ביהמ"ש המחוזי בנצרת עאטף עיילבוני קבל עררו של הנאשם אבוטבול משה , יליד 1978 תושב חצור הגלילית, ברמן, שפעלול אש שבצע באולם שמחות גרם לפגיעת אורחת, והחזיר את תיקו לבימ"ש השלום לבדיקת החומר המבוקש על ידו ממשטרת צפת.

 

החומר כולל –תרשומות המשטרה ונימוקי ההחלטה שלא להעמיד את בעלי האולם לדין והבהרות לגבי מידת ההיכרות בין הגורמים המטפלים בתיק מקרב רשויות האכיפה והתביעה, ובין קצין המשטרה שהנו אחיו של אחד מבעלי האולם , וזאת כדי שביהמ"ש ייקבע עד כמה החומר - רלוונטי לביסוס טענתו של הנאשם להגנה מן הצדק .


רקע:


נגד הנאשם אבוטבול משה הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות באש, עקב כך שביום 22/8/07 בשעה 23:00, באולם אירועים בשם "סולם יעקב" בצומת מחניים, עבד כברמן, מזג משקה אלכוהולי בריכוז של 96% אלכוהול לאורך הבר באולם האירועים והדליק אש על מנת לבצע פעלולי-אש, האש אחזה בבקבוק האלכוהול שהחזיק הנאשם, הבקבוק (התפוצץ), והאש אחזה באורחת במקום ופגעה בה.

 

כתוצאה מכך נגרמו לאורחת כוויות בדרגה שנייה ושלישית בפניה, בחזה ובידיה. הנפגעת הנה אשת אחיו של העורר.


לטענת הנאשם, אשר עבד משך כשנתיים כברמן באולם האירועים, אין זו הפעם הראשונה בה נעשו פעלולי אש במקום, ומחומר החקירה עולה כי בעלי האולם ידעו על כך, ואף רכשו את האלכוהול המשמש לכך. על כן הוא טוען שהיה מקום להעמיד את בעלי האולם לדין בשל אחריותם למעשים. לטענתו, קיים חשש כי אי העמדתם של בעלי האולם לדין, חרף הראיות הקיימות נגדם, נובע משיקולים זרים.


הנאשם ביקש תרשומות המשטרה בשאלה מדוע לא הוגש כתב אישום נגד בעלי האולם וכן ביקש שיפורט לו מידת היכרות השוטרים והחוקרים שטיפלו בתיק החקירה עם אחי בעל האולם - קצין במשטרה , לביסוס טענתו להגנה מן הצדק .


השופט עיילבוני קבל את הערר(על החלטת בימ"ש השלום אשר דחתה בקשת הנאשם) וקבע כי השתכנע שבנסיבות העניין דין הערר להתקבל, משום שעומדת לנאשם הזכות לעיין בנימוקי ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד בעלי האולם, ולקבל את המידע באשר למידת ההיכרות בין הגורמים המטפלים בתיק מקרב רשויות האכיפה והתביעה, ובין קצין המשטרה שהנו אחיו של אחד מבעלי האולם.

 

המידע המבוקש הנו רלוונטי להגנתו במידה המצדיקה מתן זכות עיון ועל מנת לאפשר לו לבסס טענה של הגנה מן הצדק, ראוי לאפשר לו עיון בחומר המבוקש. מ דובר במידע שהוא בעל זיקה, ובעל אפשרות סבירה להגנתו ואין מ דובר בחומר שהוא בעל זיקה רחוקה ושולית לעניין הנדון.


כן קבע השופט כי עצם חשיפת שיקולי התביעה שלא להגיש כתב אישום כנגד מאן דהוא, לא נועדה לפגוע בעצמאות שיקול הדעת של התביעה בהגשת כתבי אישום אלא לקיים את השקיפות הנדרשת, ואת מראית פני הצדק, כחלק מחובותיה של התביעה כרשות מינהלית.


לאור האמור התקבל הערר, במובן זה שהעניין הוחזר לבית משפט השלום, כדי שיעיין בתרשומות שיש בידי משטרת צפת בדבר שיקוליה שלא להגיש כתב אישום נגד בעלי אולם השמחות, ככל שישנן תרשומות כאלה, ובמידה ואין בידיה תערוך משטרת צפת תרשומת כזו ותעבירה לעיון בית המשפט.

 

כמו-כן תערוך תרשומת של כל הגורמים שהיו מעורבים בטיפול בתיק מקרב המשטרה והתביעה, ותציין מהי מידת היכרותם עם קצין המשטרה, אחיו של בעל האולם ותביא גם תרשומת זו לעיון בית המשפט .


בית משפט השלום יעיין בחומר זה ויבדוק מידת הרלוונטיות שלו להגנת הנאשם ויערוך את האיזון הראוי באם יש להורות על גילויו אם לאו.
 

בש 668/10 ניתן היום 11.4.10