בש"פ 5757/96 אסי חיה נ' מ"י


כתב האישום מייחס לעורר עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. על פי האמור בכתב האישום, העורר נהג במשאית ופנה שמאלה בצומת מבלי לציית לתמרור 37ב. במהלך הפניה כאמור, התנגשה במשאית שבה נהג העורר מכונית פרטית, שהעורר "חדר" למסלול נסיעתה, מבלי להבחין בה; ושניים מנוסעי הפרטית נהרגו.


האם יש מקום לפסול את רישיונו של נהג הנאשם בגרימת מוות ברשלנות?


1. על פי עדות הבוחן שדה הראיה ותנאי הראות ששררו במקום בשעת התאונה אפשרו לעורר להבחין בפרטית בעוד מועד.


2. אכן, על פי ההלכה הפסוקה, אין די בחומרתה של הרשלנות המיוחסת לעורר, כשלעצמה, כדי להצדיק את שלילת רישיון הנהגה שלו; וצריך להצביע על כך שהמשך נהיגתו, בשלב זה, מקימה סיכון ממשי למשתמשים האחרים בדרך. עם זאת - אין ספק שאופייה, טיבה ומידתה של הרשלנות העומדת בבסיס האישום, משמשים גורם נכבד בין שיקולי בית המשפט בדבר הסיכון הטמון בהמשך נהיגתו של הנאשם בשלב הזה של ההליכים.


לסיכום,

 

בחומר החקירה קיימת תשתית ראייתית לכאורית נאותה, ו"המסוכנות" שבהמשך נהיגתו של העורר, בשלב זה, מתחייבת מן הנסיבות ולכן יש מקום לפסול את רישיונו.