ע"א 105/78 רבקה וגיל גינזבורג נ' גדעון גינזבורג
עובדות המקרה:
המערערת הראשונה והמשיב נשואים זה לזה ולהם ילד, הוא המערער השני, שהוא עתה כבן ארבע, שני הצדדים הם חרשים-אילמים.
ביום 17.8.1976 הגישו המערערים תביעת מזונות שאליה צורפה תביעה בקשר להחזקת הקטין וההליכים לפני בית-משפט קמא נתמשכו כנראה זמן רב. לטענת המשיב היו אלה המערערים דווקא אשר ביקשו שלא לקבוע מזונות זמניים אלא מזונות סופיים בלבד.
ביום 13.10.1977 פסק בית-המשפט מזונות זמניים בסכום של 2,000 ל"י לחודש, כסכום תביעתם של המערערים. מזונות זמניים אלה נפסקו לטובת המערער השני בלבד, והם מורכבים מסכום של 1,500 ל"י לכיסוי צרכיו החדשים של הקטין ו- 500 ל"י כדמי-טיפול.
מאחר והמזונות הזמניים נפסקו רטרואקטיבית, החל ממועד הגשת התביעה, חב המשיב מיד בחוב של 27,200 ל"י. ביום 2.11.1977 שילם 11,200 ל"י וביקש מראש ההוצאה-לפועל כי יתרת החוב בסך 16,000 ל"י תחולק לארבעה תשלומים שווים ורצופים. ראש ההוצאה-לפועל נענה תחילה לבקשה וקבע ארבעה תשלומים, אולם לאחר מכן הוגשה התנגדות לכך מטעם המערערים וראש ההוצאה-לפועל שינה טעמו וביטל את ההחלטה בדבר התשלום לשיעורין.
בשלב זה הגיש המשיב בקשה בדרך המרצה לבית-המשפט המחוזי, אשר לפניו עדיין תלויה ועומדת התביעה העיקרית ואשר כאמור לעיל טרם נתן פסק-דין סופי וביקש כי בית-המשפט יחלק את התשלום לשיעורים, כמבוקש, ובית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה. מאז גם שולם כל החוב, בארבעה תשלומים.
האם היה רשאי החייב לחזור ולפנות לביהמ"ש אחרי שראש ההוצל"פ דחה את בקשתו?
1. החלטתו של ראש ההוצאה-לפועל בדבר חלוקת התשלום לשיעורים איננה חלוטה מבחינת כוחו וסמכותו של ראש ההוצאה-לפועל, כי הוא רשאי לחזור ולתת דעתו לענין, בהסתמך על חקירה נוספת ולשנות את החלטתו לענין שיעורי התשלומים.
2. אין ראש ההוצאה- לפועל רשאי לשנות החלטתו בענין השיעורים אם לא קוימה חקירת יכולת נוספת או אם העילה לשינוי ההחלטה איננה מעוגנת בתוצאותיה של חקירת היכולת הנוספת האמורה.
3. הצדדים אינם רשאים לחזור מיזמתם ועל דעתם לבית-המשפט, שפסק בפסק-דינו על שיעורי התשלומים, כדי לבקש את הערכאה השיפוטית האמורה כי תחזור ותשקול את ענין שינוי השיעורים.
4. יחד עם זאת, במקרה דנן, בית-המשפט לא סיים מלאכתו על-ידי הכרעה שיפוטית סופית. על-כן לא היה מאומה אשר יכול היה למנוע מבית-המשפט המחוזי את העיון והשקילה הנוספים כפי שבית-המשפט רשאי ומוסמך לעשות. כאשר מדובר על החלטה הניתנת תוך כדי הדיון שטרם סוכם וטרם הסתיים.
אין למצוא פסול בדרך שנקט בית-המשפט המחוזי במקרה דנן:נ הנושא של קביעת שיעורי התשלומים היה נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט והוא רשאי היה לחזור ולהפעיל את שיקול-דעתו, אם סבר כי יש נימוקים משכנעים לכך, כפי שהחליט.
לסיכום,
אין ראש ההוצאה- לפועל רשאי לשנות החלטתו בענין השיעורים אם לא קוימה חקירת יכולת נוספת או אם העילה לשינוי ההחלטה איננה מעוגנת בתוצאותיה של חקירת היכולת הנוספת האמורה.
