האם יש מקום לפסול את רישיונו של נהג המואשם בהריגה?

ב"ש 540/86 חמדאן דורי נ' מ"י

ביום 20.10.85 ארעה תאונת דרכים בין מונית בה נהג העורר מעזה לאשקלון, ובין מכונית נוסעים שבאה מולו בכביש זה. התאונה ארעה לפני גשרון צר, בכוון נסיעתו של העורר, עליו מורה תמרור המוצב בכביש.

תמרור נוסף מוצב בהמשך הדרך המורה על עקומה כפולה בכביש. התאונה ארעה לאחר שהעורר עבר על פני שני התמרורים האמורים. עובר להתנגשות עקף העורר רכב או רכבים שנסעו לפניו, כשהוא נוסע במהירות גבוהה וכשהרכב שבא מולו כבר קרוב מאד אליו.

כתוצאה מהתאונה נהרגו שניים מנוסעי המונית וכן נפצעו, מלבד שני הנהגים, חמישה נוסעים שנסעו במונית וחמישה נוסעים שנסעו ברכב האחר שהיה מעורב בתאונה.

האם יש לפסול את רישיונו של נהג המואשם בהריגה?

1. בבוא בית המשפט להחליט בבקשת פסילה לפי סעיף 46לפקודה, עליו להעמיד לנגד עיניו בעיקרו של דבר את השיקול אם עובדותיו של המקרה, כפי שהן עולות לכאורה מחומר החקירה, ועברו התעבורתי של הנהג מביאים למסקנה כי יש בהמשך נהיגתו לסכן את הציבור.

2. בענייננו די בעובדות העולות לכאורה מתיק החקירה כדי להצביע כי העורר נהג תוך התעלמות מהסכנה הצפויה מעקיפתו, כשביצע את העקיפה תוך זלזול מוחלט בנעשה בכביש, ותוך נטילת סיכון מחושב. בנוסף ל- 39הרשעות קודמות בעבירות על הפקודה, הורשע העורר כ- 10חודשים בלבד לפני האירוע הנדון, בבית משפט השלום בעזה, בגרימת מותה של הולכת-רגל כשנהג בחוסר זהירות. על כך נדון לתשלום קנס, לשלילת רישיון נהיגה בפועל ועל-תנאי וכן למאסר על-תנאי.

העובדה כי העורר עבר אותה עבירה בה הורשע בעזה כ- 14חודשים לפני התאונה הנדונה לפנינו וכ- 10חודשים לאחר שהורשע בדינו בתיק הנ"ל והושתו עליו עונשים מותנים, רק תומכת במסקנה בדבר הסכנה הרבה הצפויה מהעורר אם ימשיך לנהוג.

לסיכום,

על בית המשפט לשקול בשלב זה לא רק אם ישנן ראיות לכאורה בדבר אשמתו של הנהג, אלא בראש מעייניו יעמוד השיקול הבא להגן על הציבור מפני אותו נהג, אם חומרתן של נסיבות המקרה ועברו מצביעים על סכנה אשר כזאת. אכן לא יתעלם בית המשפט גם מנסיבותיו האישיות של הנהג, אולם אין באלה כדי להכריע את הכף.