ב"ש 227/83 גולברג נ' גולדברג
עובדות המקרה:
החלטת ביניים לפיה נפסקו למשיבה, אשתו של המערער, דמי מזונות בשיעור 000, 3מרקים גרמניים לחודש ולכל אחת הבנות הקטינות 430 מרקים. בתכוף להקראת פסק הדין של הערכאה הראשונה, ועל-פי בקשתו של המערער.
ציווה כבוד השופט י' גרוס על עיכוב ביצוע של פסק הדין לתקופה של 45ימים, ולא נעתר לבקשת בא-כוחו של המערער לעכב הביצוע עד למתן פסק-דין בערעור. בינתיים הוגש אמנם ערעור על פסק הדין האמור ויחד עמו הוגשה הבקשה דנן לצוות לעכב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בערעור.
האם יש לעכב ביצוע פסק הדין עד למתן ההחלטה בערעור?
1. כאשר מצד אחד, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עלולה לגרום לנתבעים נזק שקשה מאד יהיה לתקנו, ומצד אחד עיכוב ביצוע עד בירור הערעור יכול לגרום לתובעים נזק שקשה יהיה לתקנו, נראה שיש להעדיף את העיקרון, שהגשת ערעור איננה מעכבת את ביצוע פסק הדין של הערכאה הראשונה.
2. כדי להצליח בטענת שינוי נסיבות, יש להוכיח שינוי מהותי וממשי, כשעל הצד הטוען לשינוי להוכיח את המצב ששרר בעת מתן הפסק הקודם ואת השינוי שחל מאז, שכן אין המדובר בתביעה ראשונית למזונות, אלא אך ורק בדיון חוזר עקב שינוי בנסיבות.
3. במקרה זה טוען המשיב באופן כללי וסתמי כי אין לו אפשרות כלכלית לעמוד בתשלום המזונות וכי חיסל עסקיו בגרמניה, אך אין הוא ממציא פירוש כלשהו לגבי היקף רכושו והכנסותיו בעת מתן ההחלטה נשוא האכיפה, לעומת הכנסותיו ורכושו כיום. את טענת שינוי הנסיבות היה עליו לתמוך בפרטים מלאים ומדויקים, ולא בטענות כלליות וסתמיות.
לסיכום,
הצורך לזון את האשה עולה בחשיבותו על הסיכון שלא יהא בידיה להשיב את אשר קיבלה. לפיכך, אין מקום לעכב את פסק הדין.
עודכן ב: 28/02/2010
