האם נטל השכנוע בטענת פרעתי רובץ עד הסוף על החייב?

ע"א 357/72 שנסי עזיז נ' סוראיה בצלציוני

עובדות המקרה:

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נתן פסק-דין בו חייב את המערער לשלם למשיבה סך 16,500 ל"י, ריבית והוצאות. בטרם עבר המועד להגשת הערעור התנהל משא-ומתן בין המערער והמשיבה ובסיומו שילם המערער למשיבה סכום של 4,500 ל"י במזומנים ונתן לה שיק על סך 500 ל"י.

באותו המעמד חתמה המשיבה על סמך שנכתב על- ידי המערער ובו נאמר, שהיא קיבלה מהמערער סכום של 5,000 ל"י לסילוק סופי של פסק-הדין ושאין לה כלפיו כל טענות ומענות. כן נאמר במסמך, שהמערער מתחייב לשלם את שכר מרחת עורך-הדין של המשיבה והוצאותיו.

למחרת חתימת המסמך התלוננה המשיבה בפני המשטרה, שהמערער ושליחיו איימו עליה שיחבלו בה, יטילו בה מום וישרפו את ביתה, וכי היא נאלצה להסכים לפשרה הנ"ל בגלל האיומים. לאחר-מכן החלה המשיבה בפעולות הוצאה-לפועל לגביית החוב לפי פסק-הדין.

המערער הגיש בקשה לראש ההוצאה-לפועל לסגירת התיק, במענה, שהוא נפטר עקב הפשרה מחובתו למלא אחרי פסק-הדין.

ראש ההוצל"פ קבע שנטל השכנוע היה על המשיבה, שלעדותה לא היה כל סיוע, ושלא מצא נימוק לפיו יוכל לקבוע ממצא לטובתה עד-פי עדותה בלבד ולפיכך דחה את בקשת המשיבה. המשיבה ערערה לבית-המשפט המחוזי וזה ביטל את החלטת ראש ההוצאה-לפועל והורה להחזיר אליו את הדין על-מנת שישקול את מסכת הראיות וייתן החלטה חדשה לאור העדיפות שהוא מייחס לגרסה אחת על פני חברתה.

בית-המשפט המחוזי שלל את דרישת ראש ההוצאה-לפועל בדבר סיוע לעדות המשיבה. מכאן בקשת הערעור.

האם נטל השכנוע בטענת "פרעתי" רובץ עד הסוף על החייב?

1. מכיון שנטל השכנוע היה על המשיבה, לא היתה הצדקה להתערבות בית-המשפט המחוזי במסקנת ראש ההוצאה-לפועל שהמשיבה לא הרימה נטל זה.

2. צדק ראש ההוצאה-לפועל בהסתמכו על ההלכה, שכשבעל-דין מייחס ליריבו מעשה פלילי, דרושה מידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה. המשיבה לא יצאה ידי חובת ההוכחה אף לפי קנה-המידה הרגיל במשפט אזרחי ובוודאי לא לפי קנה-המידה החמור יותר.

לסיכום,

בטענת "פרעתי" רובץ נטל השכנוע עד הסוף על החייב ואינו עובר לזוכה.