שופט בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, שלמה בנג'ו בטל החלטת פסילה מינהלית של רשיון נהיגה של קטינה למשך 60 יום, עליה הורה קצין משטרה, לאחר שהייתה מעורבת בתאונת דרכים עם רכב משטרתי בו נהג קצין משטרה, וקבע כי החלטה זו הייתה נגועה במשוא פנים של ממש הזועק לשמים, בגין היכרות קציני המשטרה ושירותם המשותף, כי אופן קבלת ההחלטה היה לקוי בהעדר בחינה של כל חומר הראיות כנדרש וכי כל נהג העומד בפני קצין פוסל, זכאי לקיומו של הליך ראוי והוגן.
השופט קבע כי הנוהל המשטרתי בכל הנוגע לתאונת "נזק בלבד" עם נזק קל, כבמקרה זה, טעון חשיבה מחודשת ע"י הנוגעים בדבר במשטרת ישראל וכך גם הטיפול בתאונות דרכים בהן מעורב רכב משטרתי, שכן הינם מפלים ובלתי חוקתיים , וראוי כי טיפול זה (הכולל פסילה מנהלית) יעשה ע"י גורמים שבינם לבין הנהג, השוטר המעורב, אין כל זיקה ולא כפי שקרה במקרה הנוכחי. כן קבע השופט כי על המדינה להודיע תוך 14 יום כיצד בכוונתה לפעול, לרבות בנוגע להתבטאות הקצינים בצורה מתלהמת ובלתי ראוייה כלפי ביהמ"ש.
רקע:
המדובר בפסילה מינהלית של הרשיון, עליה הורה קצין המשטרה פקד אייל ינאי ממרחב חיפה, לאחר שהנהגת הקטינה הייתה מעורבת בתאונת דרכים עם רכב משטרתי בו נהג קצין משטרה רפ"ק יצחק מלינה -המשרת כמפקד השיטור הקהילתי בתחנת משטרת חיפה ושעה שהקצין הפוסל אייל ינאי- היה פקודו.
כן, הקצין הפוגע-מלינה, הקצין הפוסל-ינאי, הבוחן ואף החוקר הם כולם מאותו מרחב או מאותה תחנת משטרה.
השופט בנג'ו ציין כי חובתו של בית המשפט לבחון את איכות הראיות שבפניו כאשר מחומר הראיות הגולמי עולה, על פניו, ללא חקירה ודרישה בו, כרסום בחשד המיוחס לנהג שרישיונו נפסל, או כאשר עוצמת הראיות בעייתית, וכי הוא מוסמך לקבוע זאת כבר בשלב זה.
בהתייחסו לנסיבות המקרה ציין השופט כי קיימת סתירה בולטת בין גרסאותיו של רפ"ק מלינה באשר להתרחשות התאונה , זו שניתנה בפני שוטר הסיור ובין ההודעה שנגבתה ממנו ושעליה הוא חתום.
גם הראיות מרמזות על קושי לא מבוטל בקביעת רשלנותה של הנהגת ה קטינה, ומתיישבות יותר עם המסקנה כי הנהג הפוגע- רפ"ק מלינה, לא נהג בהתאם לתנאי הדרך, לא הבחין ברכב הנהגת יוצא, ופגע בה כאשר היא כבר על נתיב הנסיעה, דברים המעידים לכאורה על חוסר זהירות מצידו.
בהתייחסו להחלטת הפסילה המנהלית הבהיר השופט כי לא ניתן להפריז בחומרה הרבה העולה מדברי הקצין אייל ינאי בפני ביהמ"ש ומאופן קבלת ההחלטות בכלל על ידו, ובאופן פרטני לגבי התאונה הנדונה.
קצין משטרה אשר מעיד על עצמו שהוא אינו בוחן בעיון את חומר הראיות וכלל לא בודק אותו, כאשר מנגד, הוא מחליט לשלול את חירות תנועתו של אזרח אשר היה מעורב באירוע התאונתי נשוא החלטת הקצין, חוטא לחובותיו כקצין פוסל אם לא למעלה מכך ופוגע קשות באמון הציבור במשטרה.
אך בכך לא סגי, בניגוד לנטען ע"י הקצין הפוסל בדבר היכרות זניחה בינו לבין הקצין המעורב בתאונה, "שלום, שלום במעלית", כלשונו, מסתבר מעדותו של רפ"ק מלינה, כי השניים מכירים היטב, נפגשים, ומסתבר מעדותו של מלינה כי ינאי היה פקוד של מלינה.
בהתייחסו לתאונות "נזק בלבד" ציין השופט כי ידיעה שפוטית היא שמרביתן נסגרות ללא עניין לציבור וללא כל סנקציה מינהלית או פלילית כלפי המעורבים.
כאשר שני אזרחים "רגילים" מעורבים בתאונה דומה לזו שבנדון ומבקשים לערב את המשטרה נאמר להם כי משלא קיימת פגיעה באדם, עליהם להחליף פרטים ביניהם והעניין לובש כסות של סכסוך אזרחי נזקי בלבד. כך הדבר גם כאשר מעורב רכב צבאי או רכב משרד הבטחון. ברם, שעה שבאותו אירוע מעורב רכב משטרתי, שונים הם פני הדברים, כפי שמלמד המקרה הנוכחי.
לפי הנהלים שהוגשו לעיון השופט מסתבר כי שעה שמעורב רכב משטרתי בתאונה, הטיפול בתאונה שבה אירע נזק רכושי, ולו הקל ביותר, זוכה לשדרוג של ממש, למקום מוזעקות ניידת סיור וניידת של בוחן תנועה, ואותו אזרח שברגיל היה מחליף פרטי ביטוח עם הנהג האחר וממשיך לדרכו, זוכה לחקירה, לפעמים תחת אזהרה כמו במקרה זה וצפוי לעיתים לסנקציה מינהלית או פלילית, באם יקבע מאן דהוא כי האשם בתאונה קלת הנזק בה היה מעורב, רובץ לפתחו.
השופט בנג'ו ציין כי מקום בו קיים נזק קל ומעורב בתאונה רכב משטרתי זוכה איפוא המשטרה לטיפול בתאונות בה היא מעורבת ליחס מועדף הנראה על פניו תמוה בעייתי, מפלה ולא ראוי והוא אינו מתיישב עם הזכויות החוקתיות של יתר אזרחי המדינה.
השופט הוסיף כי אין בית המשפט מתיימר להתערב בנוהלי המשטרה, זו תקבע נוהלים פנימיים לפי שיקול דעתה, אך עם זאת, אלה חייבים להיות בכפוף לכל דין. כאשר נוהלים משטרתיים אלה נוגעים לכלל הציבור ומתנגשים עם זכויות יסוד אחרות של כל אזרח מן השורה, ומפגש זה מביא לסנקציות מינהליות או פליליות כלפי אותם אזרחים, קמה עילה לבחון נוהלים אלה, וטוב יעשו מקבלי ההחלטות במשטרת ישראל אם יעשו כן.
עוד ציין השופט בנג'ו כי לא נראה לו נכון וראוי שבתאונת דרכים בה מעורב רכב משטרתי ובה קיים חשש לסנקציה פלילית או מינהלית כנגד המעורבים, תטפל תחנת משטרה ואנשי מקצוע המכירים היטב את השוטר (הנהג) המעורב. החשש למשוא פנים ממשי והפגיעה במראית פני הצדק, זועקים השמימה במקרה כזה. העברת הטיפול באירוע, במיוחד השימוע, לגורם נטול היכרות או נגיעה עם הקצין המעורב בתאונה, הייתה משרתת טוב יותר, את מראית פני הצדק ומיישמת הלכה למעשה את היות ההליך ראוי והוגן.
בהתייחסו לחשש למשוא פנים בנסיבות המקרה ציין השופט כי שוטר הסיור שהגיע למקום כותב בדו"ח כי הוזעק למקום התאונה לאור קריאתו של רפ"ק מלינה. בוחן התאונה המכיר אף הוא רפ"ק מלינה (לפי עדות מלינה) ציין, כי ביצע הצבעה בשטח עם מלינה, ללא הנהגת, וזאת למרות שהנהגת עצמה הבהירה כי רכבה נהדף ופגע באי התנועה.
חמור מכל, הקצין הפוסל אשר הרחיק עצמו מכל היכרות מעמיקה עם מלינה הסתבר כמי שהוא בהיכרות עמו ואף היה פקוד שלו. לא זו אף זו, הקצין הפוסל אשר העיד על עצמו כי הוא לא קרא את כל העדויות בתיק, גיבש לעצמו דעה ומצא להדגיש בפני בית המשפט כי מלינה הוא הקורבן בתאונה וכדבריו "אני רוצה להזכיר כי הקצין הפוגע הוא הקצין הנפגע" .
לבסוף, התייחס השופט להתבטאויותיו של הקצין הפוסל בעדותו בפניו -בדבר היות ההליך שמקיים בית המשפט "הליך הזוי", וכן התבטאותו של רפ"ק חלפון קצין אגף תנועה במרחב חיפה (את"ן) (שהגיע לדיון מבלי שזומן ובקש לומר דבריו) לפיה, בית המשפט מקיים "הליך הזוי ובזוי" .
השופט ציין כי אלו הינן התבטאויות חמורות ביותר שמקומן לא יכירן, כך וביתר שאת כשהתבטאויות אלה באות מפיהם של קציני משטרה לובשי מדים. נשיאת דברי תוכחה לא ראויים כלפי בית המשפט, תוך התלהמות יתרה, כעולה מפרוטוקול הדיון, על שום שבית המשפט העז לבחון את הליך הפסילה שבוצע בתיק זה - בחינה שממצאיה הוכיחו כי היא הייתה יותר ממוצדקת - הינה פגיעה בשלטון החוק וזילות מוחלטת של ההליך המשפטי.
בית המשפט אינו נקי מביקורת, אך ראוי שביקורת זו תעשה בדרך הראויה והמקובלת ולא באופן שנעשתה.
לבסוף הבהיר השופט כי התנהלותו והתבטאותו של הקצין הפוסל- ינאי, הן בהליך השימוע והן בדיון בפניו, כמו גם התנהלותו והתבטאותו של רפ"ק חיים חלפון בפניו , טעונות בדיקה וחקירה ע"י מדינת ישראל , וכן כי עליה להודיע תוך 14 יום דרך הטיפול שבחרה לנקוט בעניינים שפורטו ע"י השופט.
בפ"מ 5414-12-09 ניתן 31.1.10
עודכן ב: 04/06/2024
.jpg)
.jpg)
.jpg)
