שימוש חורג בסככות ובקרקע לשם החזקת דיר כבשים

סגנית נשיא בימ"ש השלום בבית שאן השופטת עיריה מרדכי זיכתה שני נאשמים אב ובנו מהמושבה יבנאל, מעבירה של שימוש חורג בסככות ובקרקע, ללא היתר כדין, לשם החזקת דיר כבשים במושבה יבנאל וקבעה כי השימוש שהנאשמים עושים במבנים , הינו שימוש מותר, שמנסחי הת.ב.ע טרחו להותיר במאגר השימושים ה-"היסטוריים", המותרים.

רקע:

הנאשם 2 הינו היום זקן בימים והנאשם 1, הינו בנו, אשר גדל במשק וממשיך להחזיק, ביחד עם אביו, בעדר הצאן, לצורכי פרנסתם. כיום, לטענת הנאשם 1, העדר מונה כ-150 כבשים, היוצאות בבוקר להר ושבות בערב לשהות בשטח הסככות/דיר, המתשרע על שטח של כ- 700 מטר .

המדובר במבנים שנבנו לפני שנים רבות ואין בידי המאשימה להצביע על מועד הקמתם ולטענת הנאשמים, הם מחזיקים בשתי סככות ומתבן שהוקמו בשנות ה-40 למאה הקודמת ועוד בטרם חקיקת חוק התכנון והבניה, ולטענתם, אף פעולות השיפוץ האחרונות בסככות בוצעו לפני למעלה מ-35 שנה. המאשימה לא סתרה טענות אלה.

ההחלטה לנקוט בהליכים נגדם נבעה ממכתבי תלונה שהוגשו בחתימת השכנים, אשר רכשו בשנים האחרונות בתי מגורים שנבנו בחלקה הסמוכה והגובלת למשק של הנאשמים, כל זאת לאחר שהיעוד החקלאי של החלקה שעליה נבנו בתי המגורים שוּנה, מיעוד "חקלאי", ליעוד ל-"מגורים". הם טענו כי מאז כניסתם לבתי מגוריהם, כ-6 שנים קודם לכן, הם סובלים מהדיר של הנאשמים, שהינו מפגע תברואתי המביא זבובים וריחות רעים, וכן כי מצבם הפיזי של המבנים אינו נעים לעין.

השופטת מרדכי ציינה כי בנסיבות המתוארות, אין מחלוקת שעבירת הבניה (גם אם בעת שהמבנים הוקמו על ידי הנאשם 2 בזמנו, הוא לא פעל להוציא היתר כדין), התיישנה, זה מכבר. יתרה מכך, מדובר במבנים שמאז הקמתם, בשנות ה-40 של המאה הקודמת, משמשים בפועל, כדיר צאן.

עוד קבעה השופטת כי אין מחלוקת שדיר הצאן קיים עשרות רבות של שנים והיה גלוי לעין, במועד שבתי המגורים הסמוכים נבנו ובמועד שהמתלוננים רכשו את בתי מגוריהם. הרוכשים גם היו מוּדעים לקרבתו, לבתים אלה.

השופטת מרדכי הוסיפה כי אין מחלוקת שהתכנית שהופקדה בשנת 1969, היתה בתוקף עד לשנת 1996 ולפיה יועדה חלקת הנאשמים "למגורים א'".בטרם מתן תוקף לתוכנית, גם אם היעוד הקודם היה חקלאי, אין מחלוקת שהנאשמים (כמו יתר ותיקי המקום), התגוררו בנחלתם, לצד העיסוקים החקלאיים שהם ניהלו בנחלה.

בתוכנית הנ"ל, צויינו הוראות מפורשות, באשר לאופי ולשימוש במבנים ובקרקע, שיועדו למגורים א', בהתאם לאופי המושבה. אין מחלוקת שעל פי חומר הראיות, השימוש במבנים נשוא האישום כדיר צאן, היה קיים בשעת מתן תוקף לתוכנית הנ"ל והשימוש, החזקה והבעלות בשטח, לא השתנו מאז ועד היום והמסקנה הינה שהשימוש בקרקע ובמבנים נשוא האישום, הנעשה על ידי הנאשמים, אינו מהווה עבירה של שימוש חורג על פי הוראות התוכנית (תכנית 704 ג').

בשנת 1999, נכנסה לתוקף תוכנית החדשה שהינה התוכנית שבתוקף, עד היום. (תוכנית ג/6695). השופטת מרדכי ציינה כי הפגיעה האפשרית בזכויותיהם הקנייניות של בעלי החלקות נשקלה על ידי גופי התכנון, על כן הוראות התוכנית החדשה טרחו להצהיר להבטיח כי יוּתר להמשיך את השימוש בקרקע ובמבנים הקיימים, ערב מתן תוקף לתוכנית, כפי שפורט בתוכנית הקודמת, בכל הקשור לבעלי חלקות פרטיות, עד לשינוי המצב העובדתי של החזקה ו/או הבעלות באותן החלקות.

השופטת הבהירה כי היא מוכנה להניח על בסיס סברה "כללית", שמן הראוי לחתור לכך שדירי צאן לא יתנהלו בשכנות לבתי מגורים. מאידך, אין בהנחה כללית זו, כדי לבסס את הטענה שהשימוש שהנאשמים עושים בחלקתם, לניהול דיר הצאן, הפך, במועד כלשהו משימוש שהותר על פי התוכנית שבתוקף לשימוש חורג שנאסר עליהם לעסוק בו, במקום. התוכניות אכן לא הנפיקו כל היתרים למבנים בדיעבד, אולם , נכללו בהן הוראות מסייגות ומחריגות, המתירות המשך שימוש בקרקע ובמבנים הישנים הקיימים, כתמול שלשום, בתנאים שפורטו בתוכניות.

אשר לטענת המטרד שטענו השכנים קבעה השופטת מרדכי כי תאוריית המטרד, על אף ההגיון הלכאורי שבה (על פניה), אינה תחליף לראיות מוצקות, באשר למטרד הנטען, היקפו, חומרתו ,מידת השפעתו וכדומה וכי לא די במכתבים שהוצגו ללא עדים וחקירות, כדי להקים תשתית זו.

עמ"ק 20762-07 ניתן 20.1.10