ביטול החלטת בימ"ש שלום והחזרת תיק נאשם שטען לאי שפיות

הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי לערעורים פליליים בחיפה קבלו ערעור המדינה על החלטת שופטת בימ"ש השלום בחיפה , לפיה, יש להפסיק את ההליכים הפליליים כנגד הנאשם כיום בן 26, מן הנימוק כי אין הוא כשיר לעמוד לדין ומן הנימוק כי חל לגביו הסייג של "אי שפיות הדעת", וקבעו כי התיק יוחזר לבית משפט השלום לדיון לגופו של עניין בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם- בעבירות ביצוע מעשה מגונה בפומבי בטירת הכרמל, בפני קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים.

הרכב השופטים : אב"ד השופט יוסף אלרון והשופטים משה גלעד ומנחם רניאל.

השופטים ציינו כי יש להבחין בין הסייג (המכונה לעיתים בטעות "הגנה") של "אי שפיות הדעת" (היכול לנבוע גם מ"ליקוי בכושר השכלי"), לבין טענה של "אי כשירות לעמוד לדין".

אף שהבסיס לשתי טענות אלה – הלִקוי בכושר השכלי – יכול להיות זהה, מדובר בשתי טענות שונות. שאלת אחריות נאשם הלוקה בכושרו השכלי או בנפשו, בעת ביצוע עבירה, שונה משאלת מסוגלותו לעמוד לדין לעת המשפט.

הרכב השופטים ציין כי בית משפט השלום סבר, כי קביעתה המהותית של וועדת האבחון האחרונה, (הכוללת צוות רב תחומי של מומחים ) בחוות הדעת העדכנית מיום 31.5.09 היא, כי המשיב סובל מפיגור שכלי קל, וזאת בניגוד למסקנותיה המפורשות של הוועדה לפיהן אין הוא סובל מפיגור כלשהו.

יתר על כן, הוועדה קבעה כי מבחינה קוגניטיבית הוא אחראי על מעשיו, מבחין בין מותר ואסור, טוב ורע, וכן כשיר לעמוד לדין משום שהוא מבין את משמעות מעשיו ותוצאותיהם, את ההליך המשפטי, תפקודי בית המשפט, שופט ועורך הדין, ויכול לסייע לעורך דינו בהגנתו.

נראה כי בנקודה זאת נתפס בית משפט השלום לכלל טעות עובדתית מהותית הקשורה למסקנות חוות הדעת העדכנית ובמקרים כאלה רשאית, ואף חייבת, ערכאת הערעור להתערב.

בנוסף, קבע הרכב השופטים כי לא מצא כל בסיס לקביעתו של בית משפט השלום, כי חל סייג "אי שפיות הדעת" (בהתאם לסעיף 34ח לחוק העונשין.).

ע"פ 9194-10-09