שופט בימ"ש השלום בקריות ערן נווה דחה תביעת התובעים- מתווכים, לתשלום דמי תיווך מתוך עסקה שלא צלחה בסכום של 7,000,000 ₪, כנגד בעלת נכס וקבל תביעתה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה עקב הטלת עיקול במעמד צד אחד על כל נכס המקרקעין, בהסתמכו על תיקון מס’ 4 לחוק המתווכים, העוסק בעניין הבלעדיות למתווך.


התביעה העיקרית עניינה בטענה של התובעים/הנתבעים שכנג, גלז - גוטרמן בע"מ ואח’ (שהנתבעת התקשרה עמם כחברת "רימקס") לזכאותם לתשלום דמי תיווך שהיו מגיעים להם מן הנתבעת, אשר הקנתה להם "בלעדיות" לטענתם בתיווך במכירה של ביתה בשבי ציון על קו החוף.


תביעתה של הנתבעת/התובעת שכנגד לעומת זאת, לפצוי נזקים שגרמו לה התובעים, בכך שהטילו עיקול במעמד צד אחד על כל נכס המקרקעין, דבר שהביא לעיכובים במכירתו של הנכס, הן במועד חתימת ההסכם והן במועד העברת התקבולים בגינו. בסופו של דבר נמכר הבית בסכום של 5.6 מליון ₪ בלבד.


השופט נווה הסתמך על תקנות המתווכים ודחה במלואה את התביעה בסך 400,000 ₪ וקבל את התביעה שכנגד שהוגשה על ידי בעלת הנכס ופסק לה סך של 21,216 ₪.


השופט ציין כי למיטב ידיעתו זוהי הפעם הראשונה שבה עולה בערכאות שאלת צמצום תקופת הבלעדיות לאור תיקון מס’ 4 לחוק והתקנות ופסק כי חרף הסכמת הצדדים על תקופת בלעדיות מסוימת בחוזה כתוב, יש לצמצם את התקופה לכדי שליש ממה שהוסכם, עקב מחדלי המתווך.