זיכוי נאשם מעבירות לפי חוק רישוי עסקים

הכרעת - דין

1.  בפתח הכרעת הדין אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

א. רקע כללי והשתלשלות ההליכים בתיק זה:

2. כפי שנראה להלן, ההליכים בתיק זה היו מורכבים למדי ולנוכח חשיבות השתלשלותם להכרעה מן הראוי לעמוד תחילה על פרטיהם העיקריים. כתב האישום המקורי הוגש ביום 2.1.06 נגד מר מאיר מזרחי ז"ל (להלן – המנוח) ומר קנט דידיה (להלן – דידיה). על פי עובדות כתב האישום ביום 7.12.05, בשעה 13:20 ובסמוך לכך, נמצא כי המנוח ודידיה עסקו, במקרקעין במתחם "פי גלילות", בעסק הכולל פרחים, צמחי נוי, זרעים, שתילים ומכירת רהיטים (להלן – המשתלה); והכול מבלי שיהיה בידיהם רישיון לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק רישוי עסקים).

3. התיק נקבע להקראה בפני כב' השופטת א' לוי. לדיון, שנערך ביום 6.2.06, התייצבו דידיה ובא כוחו וכן מר דן הלוי (הנאשם דנא). דידיה כפר בעובדות כתב האישום, באמצעות בא כוחו, שטען כי דידיה רק שומר בשכר במקום ופוטר בעקבות הליכים שנקטה העירייה. הנאשם, שהוא חתנו של המנוח, התייצב בשמו של המנוח וטען כלהלן: "מר מזרחי מנהל את המקום בעזרתי. אני אפוטרופוס שלו. אני מציג את צו המינוי של האפוטרופסות..." (ר' בפרוטוקול הדיון מיום 6.2.06, בעמ' 1 שורה 8).

4. בעקבות דברים אלה ותוך התבססות עליהם עתרה ב"כ המאשימה לתיקון כתב האישום באופן שהנאשם יתווסף כנאשם 3 בכתב האישום, ובית המשפט נעתר לבקשה. לא למותר להעיר, כי הוספת נאשם לכתב אישום באופן שכזה היא יוצאת דופן, וצירוף נאשם ראוי שייעשה בבקשה מסודרת תוך התבססות על חומר חקירה שנאסף, להבדיל מאמירה שנשמעה במהלך הקראת כתב אישום נגד נאשם אחר.

אכן, אין מניעה שהתביעה תבקש לתקן כתב אישום על דרך של הוספת נאשם, ומדברי הנאשם בדיון הנ"ל גם משתמעת שותפות כלשהי בענייניו של המנוח. בנוסף, בעת שב"כ המאשימה ביקשה לתקן את כתב האישום הנאשם היה מעורב באופן משמעותי בהליכים משפטיים אחרים שנוהלו מטעם המנוח בקשר לצווים הריסה והפסקה מנהליים בעניין המשתלה (להלן – הצווים המנהליים; ר' גם ת/2, ההליך העיקרי מביניהם, שהוא ב"ש 60/05 (בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי)), ויש להניח כי דברים אלה עמדו ברקע בקשת ב"כ המאשימה. יחד עם זאת, דרך המלך לתיקון כתב אישום על דרך של הוספת נאשם, שבה ראוי לתביעה לילך, היא דרך של בקשה הנסמכת על חומר ראיות שנאסף ולא כפי שהדבר נעשה בענייננו.

5. מכל מקום, לנוכח כפירת הנאשמים נקבע התיק לשמיעת הראיות, שלאחר דחייה החלו להישמע ביום 8.5.06 לפני כב' השופטת לוי. בתחילת דיון ההוכחות, אליו התייצבו שלושת הנאשמים דאז (המנוח, דידיה והנאשם דנא),  ביקשה ב"כ המאשימה למחוק את דידיה מכתב האישום; וכך הורה בית המשפט. בישיבה האמורה העידו מר מוטי הלין, מפקח בעיריית רמת השרון, וגב' שרי חובב, מנהלת מחלקת רישוי עסקים בעיריית רמת השרון. לאחר שמיעת עדויותיהם, ובשל אי התייצבות עד תביעה נוסף, נדחה הדיון למועד אחר לסיום שמיעת הראיות.

6.  בשל העובדה שדו"ח הפיקוח שערך מר הלין (ת/1) התייחס ליום 2.4.06 ביקשה ב"כ המאשימה, במהלך עדותו של מר הלין, לתקן את כתב האישום על דרך של הוספת מועד הביקורת הנ"ל. כב' השופטת לוי דחתה את הבקשה, בקובעה כדלקמן:

איני יכולה בשלב זה להתיר את תיקון כתב האישום כמבוקש. כתב האישום מתייחס למועד ביקורת מסוים והנאשמים הכינו את הגנתם בהתייחס למועד זה. אני סבורה כי הגנת הנאשמים, במיוחד כאשר הם לא מיוצגים, תתקפח אם יתאפשר התיקון המבוקש. למותר לציין כי המאשימה רשאית להגיש כתב אישום אחר המתייחס למועד עבירה אחר. (ר' בפרוטוקול מיום 8.5.06, בעמ' 2 שורה 11 ואילך).

7. ביום 5.6.06 הגישה ב"כ המאשימה, ככל הנראה בעקבות ההחלטה הנ"ל, כתב אישום נוסף, הזהה לחלוטין בעובדותיו לכתב האישום דנא, למעט בנוגע למועד העבירה, שיוחס בהתאם למועד הביקורת שערך מר הלין (להלן – ת.פ. 264/06). יודגש, כי אף שכתב האישום בת.פ. 264/06 הוגש לאחר שהנאשם הוסף כנאשם בתיק דנא, כתב האישום בת.פ. 264/06 הופנה נגד המנוח בלבד, אשר צוין בו כנאשם יחיד.

8. בין לבין, במסגרת ההליכים המשפטיים שנוהלו בין המנוח לבין העירייה בגין הצווים המנהליים, ולאחר שהמנוח הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית המשפט בתיק ב"ש 60/05, הגיעו הצדדים להבנות מסוימות. על רקע הבנות אלה נדחו מעת לעת המשך שמיעת הראיות בתיק זה, כמו גם ההקראה בת.פ. 264/06.

יש לציין, כי ההליכים המשפטיים בגין הצווים המנהליים הגיעו בסופו של דבר לבית המשפט הגבוה לצדק, שדחה את עתירת המנוח (ר' בג"צ 5372/07 מזרחי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרחב התכנון המקומי רמת השרון ואח', תקדין-עליון 2007 (3) 1307), ועקב כך המשתלה נהרסה ונסגרה.

9. משעברה כב' השופטת לוי לכהן בבית משפט אחר המשיכה שמיעת תיק זה ות.פ. 264/06 לפניי. למרבה הצער, ביום 30.11.08 נפטר המנוח ומשכך, כמצוות הוראות סעיף 236 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, הופסקו ההליכים המשפטיים נגדו, בשני התיקים. הנאשם נותר, אפוא, כנאשם יחידי בתיק דנא, וזאת לאחר שדידיה נמחק כאמור מכתב האישום וההליכים נגד המנוח הופסקו. ביום 11.2.09 נשמעו לפניי המשך ראיות התביעה, במסגרתן העידה גב' חובב בשנית, על פי בקשת ב"כ שני הצדדים, וכן העיד מפקח נוסף, מר אבי עזרא. לאחר שנדחתה טענת ב"כ הנאשם כי אין על מרשו להשיב לאשמה, נשמעו באותו מועד גם ראיות ההגנה, ולאחר מכן הגישו ב"כ הצדדים את סיכומיהם בכתב.

ב. הראיות שהובאו בפני בית המשפט ומשמעותן:

10. כפי שעולה מתוך דו"ח הביקורת שערך מר עזרא ביום 7.12.05 במשתלה (ר' ת/16 והתמונות הנספחות לו), במועד האמור – הנקוב גם בכתב האישום – התנהל במשתלה עסק בהיקף משמעותי למדי, שכלל משתלה ומכירת כלי בית ורהיטים. כפי שהעידה גב' חובב, היה במשתלה מבנה גדול מאוד, בגודל של עד 900 מ"ר, ששימש לצרכי העסק (ר' בפרוטוקול, עמ' 2). מתוך דו"ח הביקורת ת/16 עולה עוד, כי המשתלה היתה עסקו של המנוח, כאשר אין מחלוקת שבידי המנוח היה באותה עת רישיון עסק ל"רוכלות בירק ודברי במבוק (משתלה)" בלבד, שתוקפו פקע ביום 31.12.05.

11. העובדות המצוינות לעיל הוכחו כדבעי, והמסקנה החד משמעית העולה מהן היא שהמנוח ניהל במשתלה, במועד נשוא כתב האישום, עסק ללא רישיון עסק כדין. למעשה גם הסנגור לא חלק על מסקנה מתבקשת זו, אף שטען – אם גם בחצי-פה – כי לכל היותר ניתן לדבר כאן על "סטייה מתנאי רישיון". לפיכך, אין צורך להרחיב בסוגיה זו כאן ורק יצוין, בקצירת האומר, כי על פי הוראות חוק רישוי עסקים רוכלות מתאפיינת בעיסוק – בין בקנייה, בין במכירה ובין בהצעת שירותים או מלאכה – שלא מתוך מבנה קבע. לעומת זאת, המסחר במשתלה, שכלל גם מכירת כלי בית ורהיטים, התנהל מתוך מבנה קבע גדול, ומשכך אין אפשרות לאפיינו כ"רוכלות" מכל סוג שהוא (בהקשר זה ר' גם החלטת כב' השופטת לוי מיום 8.1.06 בב"ש 60/05). מכאן, שבמועד הביקורת הנקוב בכתב האישום המשתלה נוהלה ללא רישיון עסק כדין.

12. ב"כ הנאשם מלין בסיכומיו על התנהלות המאשימה בתיק זה. לשיטתו, ב"כ המאשימה הגישה לבית המשפט ראיות רבות מאוד – לרבות כל תיק ב"ש 60/05 והתיקים הנוספים שנוהלו בגין הצווים המנהליים – והכול על מנת להשחיר את פני הנאשם ולמלא את החסר שבראיות קבילות להוכחת אשמתו. ב"כ הנאשם מדגיש כי כתב האישום מייחס לנאשם ניהול עסק ללא רישיון במועד נקוב – ביום 7.12.05 – כאשר בקשת המאשימה לתקן את כתב האישום על דרך של הוספת מועד ביקורת נוסף נדחתה על ידי כב' השופטת לוי בהחלטתה מיום 8.5.06. והנה, בדו"ח הביקורת מהמועד האמור, ת/16, אין ראייה או בדל ראייה כנגד הנאשם, ואף בדוחות הביקורת הנוספים המתייחסים למועדים אחרים (ת/1 ות/15) – לבד מכך שאינם רלוואנטיים לכתב האישום דנא מכוח ההחלטה הנ"ל – אין ראיות כאלה. זאת ועוד: ב"כ הנאשם מוסיף וטוען כי ב"כ המאשימה מנסה להיבנות מדברים שאמרו באי-כוחו של המנוח בהליכים בקשר לצווים המנהליים, אך דברים אלה כלל אינם יכולים להיות קבילים כראיה במשפט הפלילי דנא.

13. אין לקבל את טרוניות ב"כ הנאשם בעניין התנהלות המאשימה. למעשה, דווקא התנהלותו של הנאשם היא הבעייתית כאן ויש בה יותר מקורטוב של היתממות. במהלך עדותו לפניי טען הנאשם כי תפקידו במשתלה התמצה בלא יותר מאשר עזרה למנוח בהליכים בירוקרטיים שונים, וזאת על רקע קרבת המשפחה שביניהם וההתדרדרות שחלה במצבו הנפשי והבריאותי של המנוח. הנאשם טען, וחזר וטען, כי הלכה למעשה לא היה מעורב כלל בניהול המשתלה באופן כלשהו (ר' בפרוטוקול, בעמ' 15). לעומת זאת, מפרוטוקול עדותו של הנאשם מיום 4.1.06 בב"ש 60/05 – ולא רק מכתבי טענות או דברי ב"כ המנוח במסגרת ההליכים בגין הצווים המנהליים – עולה מעורבות משמעותית של הנאשם בעסק, לרבות טענה כי הוא מנהל בפועל את המשתלה.

הנאשם ניסה להסביר את הסתירות האמורות בטענות לגבי אי רישום מדויק של הפרוטוקול בב"ש 60/05, או שימוש בביטויים שהם בבחינת "מטבע לשון" (ר' שם, בעמ' 18 למטה). ואולם, הרושם הברור המתקבל הוא כי מדובר בהיתממות של נאשם, אשר אינו נרתע מלהציג מצגים שונים בהליכים משפטיים שונים ככל שהוא סבור שהדברים ישרתו את מטרותיו.

14. יחד עם זאת, בעוד שיש בדברים אותם אמר הנאשם בפרוטוקול הדיון בתיק זה בעת שנתבקש צירופו כנאשם, כמו גם הדברים אותם מסר בעדותו במסגרת ב"ש 60/05, כדי לבסס תשתית ראייתית המצדיקה את דחיית בקשת ב"כ הנאשם לפטרו מלהשיב לאשמה (ובהקשר זה ר' ההחלטה בעמ' 12 לפרוטוקול), אין בהם תשתית ראייתית מספקת לצורך גיבוש הרשעה בפלילים.

הדברים הנ"ל הם דברים כלליים בלבד, שיש בהם כדי לגבש חשד כללי כי הנאשם היה שותף בדרך כזו או אחרת לניהול המשתלה, ללא רישיון, על ידי המנוח. ואולם, אין בחשד זה כדי להוכיח מעבר לספק סביר שותפות קונקרטית בניהול המשתלה, קל וחומר במועד הספציפי והמסוים, שלגביו ורק לגביו מדבר כתב האישום.

15. זאת ועוד. כזכור, בהמשך להחלטת כב' השופטת לוי שלא להתיר את תיקון כתב האישום על דרך של הוספת מועד נוסף של ביקורת שנערכה במשתלה, הגישה המאשימה את כתב האישום בת.פ. 264/06. כתב אישום בת.פ. 264/06 הוגש נגד המנוח בלבד, חרף העובדה שהגשתו נעשתה לאחר תיקון כתב האישום בתיק זה על דרך של הוספת הנאשם כנאשם נוסף. המסקנה המתבקשת היא, אפוא, כי אף למאשימה עצמה לא היה ברור מהו חלקו של הנאשם בניהול המשתלה, כפי שמסתבר מכך שנמנעה מלכלול את הנאשם בכתב אישום בת.פ. 264/06.

בנוסף, אי בהירות זו משתקפת גם בעדותה של גב' חובב, שבחקירתה הנגדית לא ידעה להגדיר באופן ברור מה היה תפקידו של הנאשם, אם בכלל, בניהול המשתלה (ר' בפרוטוקול, עמ' 7). בנסיבות אלה מתעוררים ספקות, המכרסמים בראיות התביעה, בפרט ביחס למועד הספציפי הנקוב בכתב האישום; ומספקות אלה, כמובן, רשאי הנאשם להנות.

ג. סוף דבר:

16. סופו של דבר הוא, אפוא, כתחילתו: בראיות התביעה נפלו ספקות ולפיכך הנאשם מזוכה מחמת הספק.

ניתן והודע היום, ‏יום רביעי כ"ה סיון תשס"ט, ‏17 יוני 2009, במעמד הצדדים.