פעמים רבות אנו נתקלים בסיפורים קשים של נשים שבמשך שנים היו מסורבות גט. מצב כזה יכול לקרות גם בכיוון ההפוך, אולם לרוב בית הדין הרבני נוטה לחייב את האישה למתן גט בקלות יתר מאשר את הבעל.
יש לכם שאלה?
פורום הסכם גירושין
פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?
פורום בית משפט לענייני משפחה
במקרה שלפנינו, בעל שהתגרש מאשתו בשנת 2010, לאחר שנים ארוכות בהן האישה סירבה למלא אחר בקשתו, והחליט לתבוע אותה על הנזק שנגרם לו בשל כך.
הסכימה לגט רק במידה ועתידה הכלכלי יובטח
הזוג נישא ב-1967 והולידו שלושה ילדים. בשנת 98' נכנסה האישה לחובות, שבעקבותיהם נגרר גם הבעל, שהיה ערב לעסקי האמנות של האישה, לחובות גם הוא. השניים החלו בתהליך פשיטת רגל ממננו ניצלו לבסוף.
בעקבות המשבר שפרץ בין השניים, עזב הבעל את הדירה המשותפת ואף הגיש בקשה לגירושים בשנת 2000. במהלך השנים, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לגרום לאישה להסכים לגט, היא סירבה בתוקף.
גם כאשר בית הדין הרבני איים עליה בסנקציות, עמדה האישה בסירובה, בטענה שתחתום רק במידה ועתידה הכלכלי יובטח. בעלה בנפרד, כך טענה, זוכה להצלחה כלכלית ויכול לעמוד בכך.
לבעל ניתן היתר להינשא בשנית
במהלך השנים ניתנו פסקי דין נוספים בעניין הזוג, בהם נקבע בין היתר שאם הבעל ירצה להתחתן בשנית, הוא יוכל לעשות זאת במידה ויגיש בקשה. כמו כן נקבע כי האישה כלל לא מעוניינת בבעל ומחזיקה בו כשבוי בכדי לזכות במימון כלכלי. בשלב זה הוטלו על האישה הגבלים שונים, כדי לנסות לגרום לה לחתום על הגט.
לבסוף נחתם הגט בשנת 2010, בעיקר בשל צו העיכוב יציאה מהארץ שפגע באישה, ואילץ אותה לחתום על הגט..
התובע טוען לנזק נפשי
טענתו העיקרית של התובע, עוסקת בנזק הנפשי שנגרם לו ב-11 שנות המאבק לקבלת הגט. התובע סיפר כי חש מושפל מאוד תקופה ארוכה וטען לקושי ביצירת זוגיות חדשה במהלך אותן שנים, תחושות קשות שליוו אותו ועוד.
בנוסף טען התובע, שהמצב שנכפה עליו בעקבות התנהגותה של הנתבעת, גרם לאיכות העבודה שלו להיפגע ועובדה זו אף מנעה את יכולתו להתקדם בעבודה ולפתח את הקריירה שלו.
על כן, בעבור כל שנה של עוגמת נפש ונזק, הוא דורש סכום של 40 אלף שקל, סה"כ 440,000 שקל.
הנתבעת חששה לימי זקנתה
הנתבעת, שבחרה לייצג את עצמה, טענה שלמעשה היה זה התובע שנהג בחוסר הגינות והתכוון להשאיר אותה חסרת כל, זו למרות העובדה שבמשך שנים גידלה את ילדיו, תמכה בו והייתה הגורם הדומיננטי במשפחה ובבית שהקימו.
עוד הוסיפה, כי למעשה מעולם לא התנגדה לגירושים עצמם, אלא רק דאגה לימי זקנתה ועל כן התעקשה על תשלום מדמי הפנסיה של התובע. לו היה בעלה לשעבר מסכים לבקשותיה, ההסכמה לגירושים הייתה ניתנת בלי בעיות.
באשר לטענות התובע על כך שהתקשה לנהל מערכות יחסים חדשות, טענה שלא היו דברים מעולם, וכי בעלה לשעבר ניהל כמה וכמה מערכות יחסים יציבות במהלך שנות המאבק על הגירושים.
בנוסף הצהיר, שלמרות שניתנה לו האפשרות להתחתן בשנית, אין בכוונתו להיכנס שוב במוסד הנישואים.
גם את טענותיו לגבי פגיעה בהתקדמותו בעבודה דחתה הנתבעת, בטענה שהתובע, העובד במחקר למחייתו, פרסם מספר מאמרים משמעותי בשנים האמורות, והוא גם הרוויח יותר כסף.
עוד הוסיפה, שלמעשה הקרב על הגט לא נפרש על פני 11 שנים, כיוון שהתובע הגיש את התביעה לראשונה בשנת 2000, אבל ניגש לטפל בה בפועל רק ארבע שנים לאחר מכן.
בנוגע לתביעותיו הכספיות של בן זוגה לשעבר, טענה הנתבעת שבהכרעה יש להתייחס לנסיבות המקרה ולמורכבותו, וגם ליחס של התובע אליה במהלך השנים האמורות.
בנוסף טענה כי לא ניתן להתייחס למקרה הזה כשווה ערך לנשים עגונות ולפיצויים המגיעים לה מהבעל הסרבן.
בית המשפט: קיימת כאן עוולה ברשלנות
בהכרעתה התייחסה השופטת לעוול הגדול שנגרם עקב סירוב גט ועל כך שבני הזוג המסרבים עושים במצוקתם של בני זוגם שימוש לטובת נקמנות וסחיטת כספים.
עוד ציינה השופטת כי מדובר בתופעה שהגיע זמנה להיעלם מהעולם המודרני. בעבר, נקבע כי בן זוג המסרב לחתום על גט ללא סיבה הגיונית, מבצע למעשה עוולת רשלנות כנגד בן זוגו בנפרד. זאת כיוון שלא מדובר בהתנהלות של האדם הסביר.
השופטת קבעה כי בשל העובדה שבמהלך השנים נפסקו נגד האישה פסקי דין שונים לא פעם, היא הייתה יכולה להבין שהיא אכן גורמת נזק לבעלה בנפרד.
משום כך, חלה כאן הפרת חובת זהירות. הפרה זו, כך על פי הדין, החלה בשנת 2005, לאחר שניתן פסק דין של בית הדין הרבני, כי לתובעת אין כל נימוק הגיוני לסירובה וכי מדובר בסרבנית נטולת גבולות. והסירוב לא היה בתום לב.
בשאלת הנזק שנגרם לתובע, החליט בית המשפט שאכן נגרם לו נזק נפשי, אולם לא מצא סימוכין לנזק הנגרם לו במהלך עבודתו. כיוון שיש מקום לנזק מוכח שנגרם לבעל ולכן יש מקום לתביעת פיצויים.
באשר לסכום שיש על הנתבעת לשלם לתובע, לקח בית המשפט בחשבון את העובדה שהנזק שנגרם לתובע מצומצם, זאת לעומת מצבה של הנתבעת, שחלתה במחלה קשה והיא כמעט נטולת הכנסות.
על כן קבע בית המשפט כי על הנתבעת לשלם לבעלה לשעבר סכום על סך 53 אלף שקל, כלומר כעשרת אלפים שקל על כל שנת סרבנות.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
