האם אישה אמורה להחזיר חובות כספיים של בעלה לשותף שלו?

 

יש לכם שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום הסדר חוב | מחיקת חובות

 

לשאלה זו נדרש בית המשפט המחוזי בתל אביב, כאשר דן בערעור שהגיש השותף של הבעל לעסקי נדל"ן.

 

לפני 14 שנה נכנסו המערער ובעלה של הנתבעת לשותפות שמטרתה בניית בתים. במסגרת השותפות, חתם המערער על ערבות בנקאית בסך 280 אלף שקל לצורך הלוואה של הבעל מהבנק. לצערו של המערער.

 

השותף לא הצליח להחזיר את ההלוואה ועל כן הבנק חייב את מערער שלם אותה בעצמו.


השותף הגיש תביעה נגד הבעל על מחצית מהסכום ואף זכה בה. בתביעה שהגיש, לקח המערער בחשבון את העובדה ששותפו נמצא בחובות כבדים וייתכן שיתקשה לשלם את חובו. על כן החליט, שכיוון שהכסף מההלוואה הוכנס לחשבון המשותף של הבעל ושל אשתו, יש לתבוע מהאישה מחצית מסכום החוב.


תביעה זו של השותף נדחתה, והוא החליט להגיש ערעור על ההחלטה. טענתו המרכזית הייתה שלא ייתכן שהאישה, שנהנתה מהכסף – וישנו יסוד סביר להניח שהיא השתמשה בו כדי לשלם על צרכים שונים שלה, לא תשיב אותו.


חוק הממון מגן על האישה

 

כנגד טענותיו, השיבה האישה שבמסגרת התביעה הראשונית נגדה מעולם לא הוכח כי כספי ההלוואה אכן הוכנסו לחשבון המשותף שלה ושל בעלה.

 

עוד טענה שנרשמה לטובתה, היא העובדה שמבחינת החוק, אי אפשר להפיל עליה חובות שצבר בעלה במסגרת עסקיו.


למרות המלצתו של בית המשפט, אף אחד מהצדדים לא טרח להציג מסמכים המוכיחים להיכן הגיעו כספי ההלוואה.

 

המערער למעשה התבסס בערעורו על כך שבפסק הדין נגד הבעל, בו זכה כאמור, נכתב כי אין עוררין על העובדה שהכסף אכן נכנס לחשבון המשותף של השותף והאישה.


למרות ובגלל החוסר בעובדות ובמסמכים בתיק, קבע השופט שנלר כי עליו לדחות את הערעור.

 

הסיבה העיקרית לכך היא חוק יחסי הממון (בני הזוג נישאו לאחר שנת 1973, בה חוקק החוק), שלמעשה אומר שכשם שאישה אינה יכולה ליהנות מהנכסים שמחזיק בעלה, אי אפשר לדרוש ממנה לשלם את החובות שלו במידה ויש כאלה.


אין הוכחה שהאישה עשתה שימוש בכסף לצרכיה


הדרך היחידה, ציין השופט, בה גביית החוב מהאישה הייתה בכלל אפשרית, היא במידה והיה מוכח כי בכסף שהולווה נעשה שימוש לצורך נכס ששני בני הזוג עושים בו שימוש, דוגמת מעון משותף לשניהם.


דוגמה זו לא רלוונטית כלל למקרה המדובר, כי לא הוכח בשום צורה שהכסף אכן נכנס לחשבון המשותף של בני הזוג ואכן האישה השתמשה בכסף למטרות הנאה כמו קניות וכדומה, כפי שטען השותף.


האשמות אלה, כאמור, נשארו בגדר טענות בלבד. השופט פסק כי אין די בעבודה שהשותף הפסיד סכום כסף משמעותי בכדי להטיל על האישה לשלם את החוב.


נקודת אור אחת שנפסקה לזכות השותף, הייתה קביעתו של השופט שכיוון שהנתבעת הערימה קשיים בהתנהלות שלה, המערער לא ייאלץ לשלם את הוצאות בית המשפט של האישה.