בתחילת שנות ה-90 רכש אב חלקת אדמה בה הקים בית בד. את חלקת האדמה רשם ע"ש בנו הבכור שעזר לו בתפעול העסק כשהתאפשר לו. ברבות הימים הבן נישא והתגורר עם אישתו וילדתו הקטנה בדירה קטנה בחלקה. רצה הגורל והבן נהרג באסון הכרמל, לפיכך החלקה הייתה אמורה לעבור ליורשיו החוקיים (אישתו ובתו) אולם האב טען שהוא קנה את החלקה, ולכן היא שייכת לו. הסכסוך הגיע עד בית המשפט המחוזי. יש לציין כי הצדדים הגיעו להסכם פשרה, אך בית המשפט לא קיבל אותו היות והוא פוגע לטענתו בזכויות הילדה.

 

יש לכם שאלה?

פורום צו ירושה | צו קיום צוואה
פורום מקרקעין - נדל"ן

 

התובע, האב, טען כי היו והוא זה שניהל מו"מ על החלקה פנה לעו"ד להשלמת הרישום ושילם ממיטב כספו על החלקה. הזכויות על החלקה צריכות לעבור לידיו. המנוח למשפחתו לא לקחו חלק בהליכים התיכנוניים וכן התובע אף הוסיף עוד כסף כדי לבנות את בית הבד. לטענתו של התובע, רישום החלקה ע"ש המנוח היה פורמלי בלבד ונעשה לצרכי הקלות במס. כמו כן, התובע טען כי היות והוא נפגע עבודה ומקבל פנסיה, רשם את העסק ע"ש בנו כדי שמעסיקו לא יפסיק את תשלומי הפנסיה.

 

התובע טען כי המנוח שימש כנאמן בלבד על הקרקע וביקש להסתמך על החוק האנגלי לפיו רוכש הקרקע הוא בעליה, נוסף טען כי לו המנוח היה בחיים מעביר את הזכויות לתובע. התובע מסכים לכך שהאלמנה ונכדתו ימשיכו לגור בביתם, אך כבני חסות ולא כבעלי הדירה.

 

מטעם הנתבעת נטען כי המנוח מעולם לא אמר לה שאביו קנה את הקרקע והוא בעליה דה פקטו. ההפך הוא הנכון, המנוח טען בפניה שוב ושוב כי החלקה שייכת לו וניתנה לו כמתנה מאביו. עוד הוסיפה כי למרות שעברה לגור בבית הוריה לאחר הטרגדיה, הוסיפה לבקר בביתה בחלקה אשר שייכת לה על פי חוק.


לדבריה מטרת התביעה היא לנשל אותה ואת ביתה מהירושה המשפחתית. לטענתה, לו טענות הובע היו נכונות הוא היה מעביר את החלקה על שמו לפני מות בעלה.עוד טענה אשת המנוח כי רישום קרקע מוסדרת בספרי המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין והתובע לא הצליח להוכיח שהקרקע שלו.

 

הכרעת הדין


השופטת שדנה בתיק כתבה בפסק הדין כי היא מקבלת את העובדה לפיה התובע שילם על החלקה ואף תפעל את בית הבד בעצמו. אולם ההסברים מדוע רשם אותה על שם בנו אינם מספקים. תחילה סיפר כי זה לצרכי מיסוי, אבל לא סופק הסבר איך בדיוק המס פחת. אח"כ טען כי זה בגלל שהוא מקבל פנסיה ולכאורה לא יכול לעבוד. השופטת כתבה כי ההסבר השני הוא בסה"כ הסבר משופר בעיניו ונטול הוכחות ממשיות ולכן דחתה אותו.


לפיכך, פסקה השופטת לטובת הנתבעת ובתה וקבעה כי הקטינה היא היורשת החוקית של המנוח ותקבל את הזכויות על החלקה. בנוסף, הטילה השופטת על התובע לשלם שכר טרחה עו"ד וכן הוצאות משפט בסך 20,000 ₪