סיפורנו מתחיל בשנת 2010. בעל רשת חנויות נעליים באילת נקלע לקשיים כלכליים שנבעו מהפסדים בעסקים. בעל החנות ניסה להציל את הרשת בכך שהכניס כשותפה חברה אחרת שהעבירה לידיה את החנות, בעוד הוא המשך לנהל אותה כרגיל. לאחר כמה חודשים השותפות פורקה עקב חילוקי דעות ונקבע כי החנויות יתחלקו בין הבעלים המקורי לחברה. יש לציין כי בעל החברה הסתיר תהליכים אלה מעובדיו וטען לאורך הדרך כי הוא מנהל את החברה.
יש לכם שאלה?
בהמשך השנה פוטרה אחת העובדת הותיקות של החברה לאחר 16 שנות העבודה, לטענתה, גילתה שאין היא זכאית לפיצויי פיטורים כי היא רשומה כעובדת של החברה החדשה משך חודשיים. העובדת, שלא ידעה על מהלכים אלה, החליטה לתבוע את בעל החברה באופן אישי בבית המשפט.
בכתב התביעה נטען כי הנתבע פעל להעברת כל נכסי החברה עקב כישלון במיזם תיירותי. נטען כי הנתבע הסתיר מהעובדים בחוסר תום לב את מהות ההסכמים שחתם עם החברה השותפה זאת על מנת לראות בעובדים כמסכימים לעבוד אצל החברה. זאת ועוד, בהסכם בין החברה לבעל העסק אין כל איזכור לזכויות העובדים. אי לכך, יש לראות את הנתבע כאחראי לתשלום פיצויים לעובדת.
מטעם ההגנה נטען כי העברת הבעלות נעשתה כדי להציל את העסק ולא מתוך מעשה מרמה. התובעת ידעה על המעבר בין החברות והמשיך לעבוד בחברה עד הפיטורים. למרות הפיטורים החליטה התובעת מסיבותיה לא לתבוע פיצויי פיטורים מהחברה. עוד הוסיפו כי כיום התובעת עובדת באותה חנות ולכן אין לקבל את טיעוניה בפרט שהתביעה הוגשה רק כעבור שנה וחצי לאחר הפיטורים.
בית הדין לעבודה פסק לטובת התובעת
שופט בית הדין לעבודה בבאר שבע קבע, כי בהתאם לפסיקות קודמות בבג"ץ (בג"ץ רמת"א) לפיהן ללא הסכמה מפורשת מצד העובדים, אין להעבירם למעסיק חדש והם עדיין קשורים בחוזה עם המעסיק המקורי, יש לפסוק לטובת התובעת. כמו כן אין לראות בקשר של העובד למקום העבודה עצם הסכמתו לעבור למעביד חדש שהוא לא בחר בו והדבר לא נעשה בהסכמתו המלאה.
בנוסף, קבע השופט, לעובדים יש זכות לבחור את מעסיקם. זכות זו נובעת לדבריו מחוק יסוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש עיסוק. לפי חוקים אלו, העברת עובד למעביד אחרת דורשת את הסכמתו המפורשת אם בעת חתימת החוזה הראשוני ואם בעת המעבר למעסיק חדש.
השופט קבע כי עדות התובעת הייתה אמינה וכי הוא מאמין שהנתבע, בהזדמנויות שונות, התחמק ממתן תשובה הולמת לעובדת באשר לשאלה על חילופי מעסיקים. לדוגמא: כשקיבלו תלושי משכורת ועליהן שם החברה האחרת, טען בפניה כי מדובר בטעות. במקרה אחר, טען בפניי העובדים בכלליות שיש לחנות "הנהלה חדשה" אך הוא ימשיך לנהל אותה כרגיל. דבר אשר קרה בפועל, ולעובדים לא הייתה האפשרות לדעת על חילופי המעבידים.
בהתאם לזאת, פסק השופט לטובת התביעה. השופט קבע כי על הנתבע לשלם לתובעת פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה וימי הבראה לעובדת.