תאונות עבודה הן אינן מנת חלקם הבלעדית של פועלי בניין חובשי קסדות. על כל מעסיק באשר הוא, מוטלת האחריות לדאוג לבטיחות במקום העבודה.

 

יש לכם שאלה?

פורום אחוזי נכות
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום ועדה רפואית
פורום תאונת עבודה


בתביעה שהגישה השחקנית יבגניה דודינה נגד תיאטרון "גשר", פסק בית משפט השלום בתל אביב לטובת התובעת, לאחר שבמהלך הצגה בה השתתפה נפלה השחקנית מהבמה ושברה את קרסולה הימני.

 

תאונת העבודה, שגם הוכרה ככזו בידי המוסד לביטוח לאומי, אירעה במהלך ההצגה "מדיאה", שהחלה להציג זמן קצר קודם התאונה. לצורך ההצגה, נבנתה על בימת תיאטרון גשר בריכה בעומק 40 ס"מ, אותה הקיף מכל צדדיה פודיום ברוחב 120 ס"מ.

 

השחקנים התלוננו על סכנת ההחלקה

 

ההצגה עצמה התנהלה בתוך הבריכה ומחוצה לה, כאשר דודינה, שטענה כי לא הותקנו על הפודיום הרטוב אמצעים למניעת החלקה, מתהלכת יחפה במשך כל ההצגה. דודינה ציינה שבמהלך החזרות להצגה, שחקנים נוספים, שגם הם החליקו מהפודיום, התלוננו על כך בפני הנהלת התיאטרון.

 

המקרה המדובר אירע במהלך ההצגה השישית במספר של "מדיאה", במהלך מונולוג מרכזי בו דודינה יוצאת רטובה לחלוטין מהבריכה, כשהיא לבושה שמלה ארוכה. דודינה הסבירה בעדותה על המונולוג ועל הוראות הבימוי שקיבלה, והוסיפה כי תפקידה הוא להיות אחראית על המשחק שלה בהצגה, ולא על הבטיחות שמסביב.


מטעם התובעת העידו שלוש שחקניות נוספות בהצגה, שאישרו כי המשחק על הפודיום הצר והרטוב הצריך זהירות ניכרת מצידן בזמן החזרות ובזמן ההצגה עצמה.


מטעם התיאטרון העידה בין היתר מנכ"לית גשר, לנה קריינדליין, שגם ביימה את ההצגה. זו טענה, כי הסיבה שדודינה נפלה מהבמה היא אי ציות להוראותיה כבימאית. דודינה, נאמר, הייתה אמורה במהלך המונולוג לפנות הצדה על הפודיום, אך במקום זאת בחרה להמשיך וללכת ישר, ועל כן גם לה יש חלק בתאונה. בנוסף נטען מטעם הנתבעת שננקטו צעדי מנע, כמו חומר להדבקת קרמיקה, שמוכר כמונע החלקה.

 

התיאטרון לא נקט אמצעי בטיחות מספקים


לאחר שצפתה בקלטת של ההצגה, הגיעה השופטת ארנה לוי למסקנה כי למים תפקיד חשוב ומרכזי בהצגה. המים מותזים מכל עבר ובאמצעות עזרים שונים: על ידי השחקנים שנכנסים ויוצאים מהבריכה, על ידי דודינה עצמה שמתיזה מים לכל עבר, באמצעות כוסות מלאות מים שנשפכים על הפודיום ועוד. הפודיום עצמו נשאר רטוב במשך כל זמן ההצגה.

 

בנוסף, בניגוד לטענת אנשי התיאטרון על כך שהודבקו פסים למניעת החלקה, ציינה השופטת שאלה לא נראים גם בצילומי תקריב של הבמה.


בנוגע לעדותה של לנה קריינדליין, על כך שראתה במו עיניה כי דודינה נפלה ולא החליקה, אמרה השופטת שבשל השמלה הארוכה מאוד שדודינה לובשת בהצגה, לא ניתן לראות את כפות רגליה ועל כן אין דרך לומר בוודאות כי היא נפלה ולא החליקה. בזאת קיבלה השופטת למעשה את הסיבה עליה הצהירה דודינה שבגינה שברה את קרסולה.


עוד קבעה השופטת כי על התיאטרון היה לצפות את הסיכונים הכרוכים בפודיום צר, רטוב ומוגבה מעל הבמה, ולדאוג בנוסף לאמצעים למניעת החלקה לספוגים או מזרונים שירככו נפילה אפשרית ולא כך היה.


לאחר שקיבלה את גרסתה של דודינה לאירועים, באה השופטת לאמוד את מידת הפיצויים הראויה, ופסקה בין היתר כי אחוזי הנכות הקבועים של השחקנית עומדים על 7.5%. הפציעה דרשה את קיבוע האזור בגבס ופיזיותרפיה, כשבשל הפציעה, ההצגה הורדה מבימות תיאטרון גשר למשך שבעה חודשים, במהלכם הפסידה השחקנית (שבעבר גם נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות), לדחות תפקידים הן בתיאטרון והן בקולנוע.


השופטת עברה על נתוני השכר של השחקנית במהלך השנים שחלפו, וכן על חישוב הפסדים עתידי, בשל קושי בעמידה ממושכת והתנפחות הרגל לאחר יום עבודה ארוך, ולבסוף קבעה כי סך הפיצויים שישלם התיאטרון לדודינה יעמוד על 382 אלף שקל. בנוסף ישלם התיאטרון לשחקנית שכר טרחה עורך דין בסך 23.4% מהפיצויים.