סוגיות הקשורות לקבלת קביעות במקום העבודה מהוות לא אחת מקור למחלוקות משפטיות. קביעות, המאפיינת בדרך כלל תאגידים וגופים ציבוריים, מעניקה לעובד יתרונות רבים מבחינת תנאי העסקתו. לדוגמא, אחד המאפיינים הבולטים של קביעות בעבודה הינו הגנה מפני פיטורים ודרישה להליכים מורכבים לשם הפסקת עבודתו של פלוני.
יש לכם שאלה?
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים
פורום חוזה עבודה
פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין
פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה
לעיתים, מקום העבודה מבקש למנוע קביעות מעובד על ידי פיטוריו "רגע לפני". יודגש כי ההלכה הפסוקה אוסרת על פיטורי עובד משיקולים לא ענייניים כגון ניסיון למנוע מהאחרון לזכות בקביעות במקום העבודה. הדברים דומים לפיטורי עובד בסמוך לתום שנת העבודה הראשונה, וזאת בכדי להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. פיטורים טרם קביעות מהווים עילת תביעה כנגד הגוף המעסיק. דוגמא לכך ניתן לראות במקרה שלהלן.
אחות סיעודית בבית חולים מפוטרת לפני קבלת קביעות
מדובר בתביעה שהוגשה על ידי אחות סיעודית שהועסקה בבית חולים במרכז הארץ. האחות טענה כי היא פוטרה על מנת למנוע ממנה לזכות בקביעות בעבודה. בית הדין לעבודה, בפסק דין חד משמעי, קיבל את טענות העובדת. אי לכך, נפסקו לטובת האחרונה פיצויים בשיעור של כ-30,000 שקלים.
העובדת במקרה דנן הועסקה בבית החולים במתכונת של חוזה עבודה זמני. היה זה חוזה עבודה לתקופה קצובה אשר דרש חתימה על הארכתו בתום התקופה. חתימה זו הביאה מפעם לפעם להמשך העסקת העובדת. בתחילה, האחות הסיעודית חתמה מול בית החולים על חוזה עבודה לחצי שנה. לאחר מכן, הנהלת בית החולים האריכה את החוזה, כל פעם בשנה נוספת. כאשר האחות הגיעה לשנת עבודתה החמישית, והארכת חוזה נוספת הייתה למעשה מעניקה לה קביעות בבית החולים, הוחלט לפטרה. האחות טענה כי ההחלטה על פיטוריה הייתה נגועה בשיקולים בלתי ענייניים וזאת רק בשל הרצון למנוע קביעותה.
היות ומדובר בבית חולים ציבורי, האחות הגישה תביעתה כנגד המדינה. בתביעה, אשר הונחה לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נטען כי פיטוריה של התובעת במועד המדובר היו ללא סיבה, שלא כדין ובהעדר שימוע.
המדינה טוענת - אי שביעות רצון מתפקוד האחות
האחות טענה כי הסיבה לפיטורים הייתה מניעת קביעות, הא ותו לא. המדינה טענה, מן הסתם, כי האחות הסיעודית פוטרה כחוק ובהתאם להליכים הרלבנטיים. נטען כי נערך לאחות הסיעודית שימוע על פי הוראות התקשי"ר וחוות הדעת המקצועיות בעניינה העידו על "בינוניות". לטענת המדינה, האחות הסיעודית פוטרה מעבודתה נוכח אי שביעות רצון מתפקודה ובשל שיקולי יעילות.
בית הדין לעבודה קיבל כאמור את טענותיה של האחות הסיעודית. השופטת, אורנית אגסי, קבעה כי אין ספק שהמדינה הפרה כלפי האחות את חובת השימוע. הזימון לשימוע לא נעשה בכתב, לא היה בהתאם לנהלים, ועל כן נקבע כי העובדת הייתה זכאית לפיצוי. כמו כן, השופטת הוסיפה כי נראה שה"לחץ" לפטר את התובעת במועד המדובר, רגע קט לפני קבלת הקביעות, העלה חשד באשר לסיבות האמיתיות שעמדו מאחורי המהלך.
השופטת אף תמהה מדוע זה לא נערכה לעובדת שיחת בירור וכיצד לא הוענקה לה "הזדמנות לשפר דרכיה". זאת ועוד, בית הדין לעבודה קבע כי המדינה הייתה יכולה לבחון אפשרויות של העברת האחות למחלקה אחרת לשם בחינת כישוריה. במילים פשוטות, בית הדין לעבודה קבע כי נראה שהקביעות הייתה השיקול המרכזי בהליך הפיטורים ועל כן יש לפצות את העובדת.