פרופ' חיים רבינוביץ', אחד האנשים אשר עומדים מאחורי פיתוח זן עגבניות השרי, התראיין לאחרונה למגזין הכלכלי "גלובס". רבינוביץ', ביחד עם שותפו, פרופ' נחום קידר, הביא לעולם החקלאות שורה ארוכה של פיתוחים שהשפיעו באופן רחב ביותר על השוק החקלאי בארץ ובעולם.

 

יש לכם שאלה?

פורום הקמת חברות ושותפויות | ייעוץ לחברות ושותפויות
פורום קניין רוחני
פורום פטנטים
פורום דיני מושבים וקיבוצים אגודות שיתופיות | בן ממשיך
פורום משפט מסחרי ודיני חברות

 

במהלך הראיון, בעודו מחזיק בידיו עגבנייה "תוצרת בית", הוא התגאה בפני הכתב כי "בעגבנייה הזו טמון יותר ידע סודי וחסוי מאשר במחשב שלך". כאשר רבינוביץ' נשאל בנוגע לרישום פטנט על פיתוח חקלאי, הוא מגיב בביטול מסוים. לטענתו, די לו בהגנה מכוח חוק זכויות מטפחים של זני צמחים, תשל"ג-1973 ("חוק המטפחים"). מדובר בחוק אשר מטרתו לעגן את זכויותיהם של חקלאים בישראל על פיתוחים שונים בתחום.

 

ישראל - מעצמה בפיתוחים חקלאיים


מאז ומעולם, ישראל נחשבת למעצמה של ממש מבחינת פיתוחים חקלאיים. כמו כן, בשנים האחרונות, ניתן להבחין במגמה של פיתוחים חדשניים בתחומים כגון חקלאות מתקדמת וחקלאות אורגנית מגוונת. פיתוחים חקלאיים מתבססים על שורה של היבטים כגון התמודדות עם מחלות ומזיקים, ניצול זני צמחים חדשים באופן אשר משפיע על תפוקתם ואורך חיי המדף שלהם, פיתוח שילובים מרעננים של פירות וירקות, ייצור מיוחד של צמחי נוי ועוד. אי לכך, ועל מנת לעודד את הפיתוח והטכנולוגיה בענף החקלאי, המחוקק מצא לנכון לקבוע את חוק המטפחים. חוק זה מעניק לחקלאים הגנה רחבה ביותר על זכויותיהם. עם זאת, החוק נועד גם לאזן נכונה בין האינטרס הציבורי והוא מגביל את ההגנה בתקופת זמן קבועה מראש.

 

תולדות זכויות המטפחים בארץ ובעולם


פריצת דרך במשפט בנוגע לזכויות חקלאים ניתן לראות בשנת 1962, עם חתימתה של ה-UPOV, האמנה הבינלאומית בדבר הגנה על זנים חדשים של צמחים (Union for the Protection of New Plant Varieties). במרוצת השנים, האמנה תוקנה מספר פעמים (לדוגמא, בשנים 1972, 1978 ו-1991). מדינת ישראל הצטרפה לאמנה לאחר שני התיקונים הראשונים, בשנת 1984.

 

מטרת ה-UPOV הינה ליצור שיתוף פעולה גלובאלי ובינלאומי בכל הנוגע להגנה על זכויות חקלאים העוסקים בטיפוח זני צמחים. כפועל יוצא מכך, האמנה מסייעת גם לעודד פיתוחי חקלאות. הבסיס המשפטי המרכיב את האמנה מהווה בסיס תחיקתי עבור חוקים דווקניים במדינות החתומות עליה. כזה הוא גם חוק המטפחים הישראלי.

 

החוק, אשר מבוסס במידה לא מבוטלת על עקרונותיה של ה-UPOV, מעניק למטפחי זני צמחים הגנה משפטית הלקוחה היישר מתחום המשפט הקנייני. מדובר בהגנה בעלת אלמנטים זהים להגנה על פיתוחים טכנולוגיים שאינם חקלאיים. על פי החוק, זכות מטפחים נרשמת בספר הזכויות אשר מנוהל על ידי רשם זכויות מטפחים. התקופה המוגנת מבחינתו של מפתח הזן נעה לפי החלטת מועצת זכויות מטפחים בין 20 ל-25 שנה. פרק זמן זה נקבע בהתאם לשורה של פרמטרים ספציפיים כגון סוג הצמח, אופי הפיתוח, החדשנות ועוד. במהלך התקופה המוגנת, חל איסור על שימוש בצמח ללא רשותו של בעל הזכות. עם זאת, חשוב להדגיש כי ישנם גם מספר חריגים.

 

כמו כן, חקלאי אשר איננו שלם עם החלטתו של רשם זכויות מטפחים, רשאי להגיש ערעור בעניין לבית המשפט המחוזי. הליכי ערעור בסוגיות אלה הינם הליכים מיוחדים אשר נערכים בדרך כלל בדלתיים סגורות (זאת מתוך מטרה לשמור על סודיות וחיסיון מובנים). כמו כן, המערער יכול לבקש מבית המשפט למנות "יועץ מדעי" מטעמו לבחון את הסוגיה.