סע (ת"א) 611-02-11‏

 

בתי הדין לעבודה עוסקים לא אחת בסוגיות הקשורות בחישוב זכויות עובדים. על פי המשפט בישראל, זכויות עובדים נובעות ממספר מקורות ובעיקר מחוקי מגן וחוזי עבודה. ישנם מקרים בהם העובד זכאי לזכויות נוספות מכוח הסכמים קיבוציים ו/או צווי הרחבה. צווי הרחבה נועדו לקבוע זכויות עובדים ספציפיות באשר לתחומי משק מסוימים.

 

יש לכם שאלה?

פורום יחסי עובד מעביד ( מעסיק )
פורום חוזה עבודה
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים
פורום פיצויי פיטורין


למשל, בענף הבניין, קיים צו הרחבה אשר קובע זכויות לעובדים בתחום, מעבר לחוקי העבודה "הרגילים". לדוגמא, על פי צו ההרחבה בענף הבניין, עובדים בתחום זה זכאים לחישוב דמי הבראה באופן המיטיב איתם לעומת עובדים שאינם נהנים מתחולתו של צו ההרחבה המדובר. בעקבות זכויות ה"יתר" המגיעות לעובדים בענף הבניין, ישנם מעסיקים אשר טוענים כי צו זה לא חל על מערכת היחסים שבינם לבין העובד. להלן דוגמא למקרה כאמור.


התובע במקרה דנן הועסק אצל הנתבע בתור שרברב במשך כ-4.5 שנים. במסגרת תביעה שהוגשה על ידי העובד לתשלום זכויות שונות, האחרון טען כי צו ההרחבה בענף הבניין חל על מערכת יחסי העבודה המדוברת. המעסיק טען כי נסיבות תנאי העסקתו של התובע לא היו כאלה אשר הביאו לתחולתו של הצו האמור.


איך בודקים אם צו הרחבה חל על הצדדים?


הלכה פסוקה היא כי במקרים בהם קיימת מחלוקת בנוגע לתחולתו של צו הרחבה, עסקינן ב"שאלה עובדתית" אשר משלבת קביעות משפטיות ועוסקת בסיווגו של המעסיק. בסיטואציות כגון דא, בית הדין לעבודה יכול להיעזר גם בסיווג האחיד של משלחי היד. מדובר בסיווג של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אשר מחלקת את המקצועות במשק בהתאם לשיקוליה ומחקריה. במקרים בהם קיים ספק של ממש באשר לתחולתו של צו הרחבה, שומה על בית הדין לעבודה לבחון את מכלול השיקולים הרלבנטיים ולהתייחס גם לפעילות העיקרית של העובד במפעל של המעביד.


נטל ההוכחה בתביעות שזהו עניינן מונח לפתחו של התובע (על פי רוב, העובד). דהיינו, התובע צריך להוכיח מה היה תחום העיסוק העיקרי של המפעל ומדוע צו ההרחבה חל (או לא חל) על מערכת היחסים בין הצדדים. עיקר הפעילות והעיסוק של המעביד הינו המבחן המרכזי באשר לסיווג הענפי הרלבנטי.


האם צו ההרחבה חל גם על עבודות בניין בבתים קיימים?


במקרה דנן, התובע הועסק בתור שרברב אצל הנתבע. מרבית עבודתו של האחרון לא הייתה באתרים חדשים כי אם בדירות קיימות. בעדותו, התובע טען כי הוא ביצע עבור הנתבע עבודות שרברבות ואינסטלציה, לרבות שיפוץ מערכות ביוב ואמבטיות (יודגש כי הוכחה רק עבודה אחת במערכת ביוב גדולה, וגם זו, בבית קיים). המעסיק הגדיר את העבודה כ"תיקוני אינסטלציה" שונים במבנים קיימים ובדירות של לקוחות.


בית הדין לעבודה קבע כי טענות הצדדים הצביעו על כך שעיקר העיסוק של הנתבע היה בעבודות שרברבות לא מסובכות שהתבצעו בדירות קיימות. כעת, בית הדין לעבודה פנה לספר "הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה - 1993". בספר זה, "ענף הבינוי" הוגדר כענף אשר מקפל בתוכו גם שרברבות, תיקון מערכות שרברבות במבנים והתקנת מערכות ביוב. בית הדין לעבודה התייחס בפסיקתו גם לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954. בתקנות אלה נקבע כי "שרברבות" נמצאת תחת "כל עבודות העזר בבניה".


אי לכך, בית הדין לעבודה קבע כי הוא איננו מקבל את ההבחנה שהמעסיק ביקש לעשות בין עבודות שרברבות באתרי בנייה חדשים, לעומת עבודות אינסטלציה שבוצעו בדירות קיימות ואצל לקוחות במבנים העומדים על תילם. דהיינו, נקבע כי צו ההרחבה בענף הבניין חל על יחסי העבודה של העובד והמעביד. דהיינו, בית הדין לעבודה מצא לנכון לחשב את זכויותיו של התובע על בסיס הוראות צו ההרחבה.