859651/1
פירוק התא המשפחתי נחשב ללא ספק לסוגיה מורכבת במיוחד, זאת נוכח האלמנטים הרבים המקופלים במהלך זה. לדוגמא, בעת גירושין, יש לבחון היבטים כגון מזונות ילדים, בעלות על הדירה המשותפת, חלוקת רכוש, הסדרי ראיה וכדומה. לעיתים, עניין הכתובה מועלה אף הוא במסגרת הגירושין.
פורום בית דין רבני
פורום דיני משפחה
פורום חלוקת רכוש | איזון משאבים
פורום גישור משפחתי | גירושין בהסכמה - הכנה לגירושין
פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?
כידוע, בעת נישואין בין בני זוג יהודים, החתן המיועד עורך כתובה לטובת כלתו. הכתובה, אשר נחתמת בנוכחות עדים, הינה מסמך בעל משמעותיות הלכתיות. מטרתה "המקורית" של הכתובה הינה להבטיח את קיום זכויותיה של האישה על ידי בעלה. רבים אינם יודעים זאת אך הכתובה הינה בעלת נפקות משפטית, גם כיום (וגם בקרב זוגות "חילוניים" אשר עלולים להקל בה ראש). דהיינו, האישה יכולה בהחלט לטעון כי היא זכאית לתשלום הכתובה מבעלה. עם זאת, לא מדובר בזכות אוטומטית. ישנם מקרים בהם בתי הדין הרבניים ישללו את זכותה של האישה לקבל כתובתה, וזאת נוכח התנהגותה. לא אחת, בגידה וגירושין הם שילוב המצדיק "ביטול כתובה". להלן דוגמא למקרה כאמור.
התכתבויות במייל בעלות גוון אינטימי
במקרה דנן, מדובר בבעל אשר הגיש כנגד אשתו תביעת גירושין ובה טענת בגידה. הבעל טען כי האישה בגדה בו וניהלה רומן מחוץ לנישואין עם חבר לעבודה. התובע הציג בפני בית הדין הרבני התכתבויות "מפלילות" בין האישה למאהב שנערכו במקביל להליך שיקום בין בני הזוג, וזאת חרף ניסיונות לכאורה להשגת שלום בית. לעומת זאת, האישה טענה כי דווקא הגבר היה זה אשר ביצע את הבגידה ש"פירקה את הנישואין". לטענתה, הבעל לקח לעצמו פילגש והיא הייתה מעוניינת בשלום בית גם כעת, ובלבד שהתובע יעזוב את חברתו החדשה.
במסגרת ההליך בבית הדין הרבני, הבעל טען כי האישה התייחסה אליו בזלזול והשפלה לאורך כל שנות הנישואין. לדבריו, האישה אף הודתה במעשים אלה במכתבים שנשלחו אליו והבטיחה פעם אחר פעם להשתנות. יתרה מכך, הבעל טען כי בני הזוג פנו לייעוץ זוגי בכדי להציל את חיי נישואיהם. עם זאת, הוא טען כי במקביל לייעוץ המדובר הוא גילה כי האישה בכלל בוגדת בו עם חבר לעבודה. התובע הדגיש כי האישה "השתמשה" בחוסר תום לב בהליך הייעוץ, והיא לא הייתה מעוניינת כלל בשלום בית. דהיינו, נטען כי הייעוץ הזוגי נועד למעשה לשם ניהול אסטרטגיית גירושין. כפי שצוין לעיל, הבעל "הוכיח" את טענותיו באמצעות מיילים אשר נשלחו בין אשתו לבין המאהב. מכתבים אלה כללו שורה ארוכה של התכתבויות אינטימיות אשר העידו באופן ברור על מערכת יחסים רומנטית מחוץ לנישואין.
בית הדין הרבני: הבעל אינו חייב בכתובה
האישה ניסתה לטעון כי הבעל הוא זה אשר הטעה את בית הדין הדתי. היא הדגישה כי היא עודנה מעוניינת בשלום בית, אך על מנת להגשים אותו יהיה על בעלה להיפרד מחברתו. יש לציין כי הבעל הודה בקיום מערכת יחסים עם אישה נוכריה. עם זאת, לדבריו, הוא עשה זאת במשך שבועיים בלבד ולאחר גילוי בגידתה של אשתו. כמו כן, הבעל הוסיף כי לעומת "בגידתו שלו", האישה ניהלה רומן ארוך ומשמעותי במשך למעלה משלוש שנים.
בית הדין הרבני קבע כי אין ספק שהבעל הוכיח את בגידתה של האישה באופן ברור ונהיר. נקבע כי ההתכתבויות שהוצגו בפני בית הדין, לא רק שלא חיזקו את טענות האישה אלא פגעו באופן קשה במהימנותה. מעשיה הוגדרו כ"מעשי כיעור" אשר הצדיקו את שלילת כתובתה. לא זו אף זו, בית הדין הרבני התייחס גם למכתבים שנשלחו על ידי האישה לבעל ובהם היא הודתה כי היא לא עשתה למענו דבר לאורך כל שנות הנישואין ואף התייחסה אליו באופן משפיל ומעליב. אי לכך, נקבע כי הבעל היה רשאי לגרש את האישה מבלי לפצות אותה ו/או לשלם את כתובתה.