וע' 1354/08


לא אחת, מתגלעות מחלוקות משמעותיות בין מוכרי זכויות במקרקעין לבין מנהל מיסוי מקרקעין. ואכן, ייתכן בהחלט כי המנהל יפיק שומת מס אשר קובעת כי הנישום צריך לשאת בתשלום סכום מסוים, ואילו האחרון יחלוק על עצם החבות או אופן חישובה. מחלוקות כגון דא בין פקיד שומה לנישומים הינן שכיחות, וזאת לדוגמא באשר להכנסות אשר מקורן איננו במקרקעין.

 

יש לכם שאלה?

פורום מיסוי מקרקעין
פורום רכישת דירה | מכירת דירה
פורום מקרקעין - נדל"ן

 

המחוקק, אשר היה ער לאפשרות של התגלעות מחלוקות אלה, קבע מספר פרוצדורות לשם הגשת השגה, קבלת החלטה עליה, הגשת ערר על ההחלטה בנוגע להשגה וכדומה. המטרה של יצירת הפרוצדורות הנ"ל הייתה ליצור מעין "שפה אחידה" בכל הנוגע לסוגיות אלה, ולהגביר את היציבות והוודאות של הצדדים. מיותר לציין כי פרוצדורות אלה כוללות גם מועדים רלבנטיים.

 


במידה ונישום סבור כי שומת המס איננה נכונה, הוא רשאי להגיש עליה השגה. השגה זו מוגשת על ידי הנישום למנהל בעצמו. כעת, המנהל צריך להשיב לנישום החלטה בעניין. עליו לעשות כן בגדריו של המועד הקבוע בחוק (עד שנה). במידה והנישום איננו משלים גם עם החלטת המנהל, פתוחה בפניו הדרך להגיש עליה ערר. ערר על החלטת המנהל מונחת לפתחה של ועדה לעררים היושבת בבית המשפט המחוזי. וועדה זו מורכבת מיו"ר שהינו שופט, ושני חברים נוספים שלמצער אחד מהם הוא נציג ציבור.


המנהל לא ענה להשגה בתוך שנה


להלן דוגמא לפסק דין עקרוני אשר ניתן על ידי וועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין. במקרה זה, דווקא יו"ר הוועדה השופט (בדימוס) דוד בר-אופיר, מצא את עצמו בדעת מיעוט. כאמור, מדובר היה בסוגיה עקרונית אשר הייתה קשורה להוראותיו של חוק מיסוי מקרקעין. במקרה דנן, הנישום הגיש השגה על החלטת המנהל וזה לא השיב עליה בתוך שנה (כפי שהוא מחויב על פי חוק). אי לכך, הנישום טען כי יש לראות באי מתן תשובה כ"קבלה". דהיינו, לקבוע כי ההשגה התקבלה כלשונה.


עובדות המקרה היו כדלקמן. א' ו-מ' היו בעלי זכויות במקרקעין אשר עליו נבנה בניין משרדים. לפני כשבע שנים, א' ו-מ' מכרו את זכויותיהם בבניין לחברה אחרת. מנהל מיסוי מקרקעין הוציא שומה בגין העסקה. א' ו-מ' הגישו השגה על השומה וזו התקבלה ב-4.1.2006 במשרדי מנהל מיסוי מקרקעין. כמעט כשנה לאחר מכן, ב-2.1.2007, המנהל חתם על החלטה הדוחה את ההשגה. החלטת המנהל הגיע לידי א' ו-מ' ב-7.1.2007. דהיינו, ארבעה ימים לאחר המועד הקבוע בחוק. א' ו-מ' טענו כי החלטתו של המנהל התיישנה ועל כן יש לקבל את השגותיהם כלשונן. המנהל סירב לקבל את ההשגות והוגש ערר בגין כך. ערר זה התקבל בדעת רוב בוועדת העררים, וזאת כאשר השופט היושב בראש הוועדה נמצא בעמדת מיעוט.


דעת הרוב בוועדת הערר קבעה כי תקופה קצובה הקבועה בחוק צריכה להסתיים בהתאם להוראות ואין לסטות ממנה. וועדת הערר הפנתה להסדר בעל אופי דומה אשר היה קבוע בפקודת מס הכנסה. גם בפקודת מס הכנסה נקבע כי אם לא ניתנה תשובה להשגה בתוך שנה ממועד הגשת ההשגה, הרי שיש לראות בהשגה כמתקבלת.


יתרה מכך, בשנת 2011, בית המשפט העליון קבע כי לא היה די בקבלת ההחלטה על ההשגה, ופקיד השומה לא יצא ידי חובתו כל אימת שההחלטה לא הומצאה לנישום. דהיינו, גם אם ההחלטה התקבלה בטווח השנה, אך נמסרה לנישום לאחר מכן, ייתכן ויש מקום לראות בה כהחלטה שהתיישנה. הלכה פסוקה היא כי מוטל על המנהל לעמוד בזמנים הקבועים בחוק, וזאת מתוך רצון למנוע מצבים של אי וודאות מבחינתם של נישומים.