פעמים רבות, רשויות מקומיות מבקשות להפקיע קרקעות פרטיות לצרכים ציבוריים. למשל, סלילת כביש או הקמת מבנה ציבורי. ואכן, הפקעת קרקעות הינה עניין נפוץ במשפט המנהלי. עם זאת, במקרים בהם רשות מקומית מפקיעה קרקעות מבלי לממש את המטרה אשר לשמה הן הופקעו, בעל השטח יכול לדרוש את ביטול המהלך.

 

בקשה לביטול ההפקעה מחמת שיהוי צריכה להיות אגב הוכחה כי הרשות המקומית לא פעלה במשך זמן רב למימוש מטרת ההפקעה, וזאת חרף יכולתה לעשות כן. למשל, במידה וקרקע הופקעה לטובת סלילת כביש, וחצי שנה לאחר מכן מוגשת תביעה לביטול ההפקעה מחמת שיהוי, סביר להניח כי הבקשה תידחה. עם זאת, ככל שהשנים חולפות ללא הגשמת המטרה הציבורית אשר לשמה הופקעו המקרקעין, עולה בהתאמה הסיכוי מבחינתו של בעל השטח לבטל ההפקעה. להלן דוגמא למקרה כאמור.


 

שיהוי של 29 שנים

 

רשות מקומית הפקיעה קרקע לשם סלילת דרך מכוח תוכנית לרישום שיכונים ציבוריים. דא עקא, במשך כ-29 שנים, מאז קבלת ההחלטה על הפקעת הקרקע, העירייה לא פעלה למימוש התוכנית המדוברת. אי לכך, בעלי המקרקעין הגישו עתירה כנגד העירייה לביטול ההפקעה. בית המשפט קיבל את עתירתם.


בפסק הדין נקבע כי אמנם רשות מקומית רשאית להפקיע קרקעות, אך שומה עליה לפעול בתוך זמן סביר (ותוך שקידה ראויה) להגשים את הצורך אשר לשמו הופקעו השטחים. במקרים בה הרשות המקומית משתהה יתר על המידה ואיננה פועלת למימוש המטרה הציבורית, הרי שזכות היסוד להפקיע קרקעות הופכת באחת לבלתי מידתית. כמו כן, שיהוי זה יכול להצביע גם על הזנחת המטרה המקורית ואי קיומו של צורך אמיתי במהלך ההפקעה. במקרה דנן, כאשר ממועד אישור ההוראות בשנת 1981 חלפו כמעט 30 שנה (העתירה הוגשה בשנת 2010), מדובר היה בשיהוי בלתי סביר. בעלי המקרקעין טענו כי במשך כל התקופה הנ"ל, העירייה לא פנתה אליהם ולו פעם אחת בבקשה להפסיק ולפעול במתחם. בית המשפט קיבל את טענותיהם וקבע כי יש לבטל את ההפקעה.


העירייה טענה: "הצורך הציבורי עומד בעינו"


העירייה ניסתה לטעון כי הצורך הציבורי עומד בעינו אך היא לא השכילה להתפנות לשם כך נוכח "סדרי עדיפויות וסוגיות תקציביות". לטענתה, היא כבר ביצעה חלק ניכר מהתהליך וסללה קטע בלתי מבוטל מהדרך הציבורית. עם זאת, הרשות המקומית לא הציגה תאריכים אשר היו יכולים להוכיח את טענותיה, ואלה הוצגו בעלמא. היות ועמדה על הפרק זכות הקניין, אשר ידועה כזכות יסוד על חוקתית במשפט הדמוקרטי, בית המשפט קבע כי דין העתירה להתקבל.


בסופו של היום, בית המשפט קבע כי הרשות המקומית לא מימשה את מטרות ההפקעה תוך כדי שקידה ראויה, ובכך היא הפרה את החובה המונחת על כתפיה נוכח כללי המשפט המנהלי. בנסיבות דנן, נקבע כי יש להשיב את זכויות המקרקעין לבעלים, ולבטל את ההפקעה. בית המשפט ציין כי רשות מקומית אשר מפקיעה מקרקעין לצרכים ציבוריים חייבת לפעול בתוך זמן סביר.

 

הודגש כי מדובר בחובה אשר קיבלה לאחרונה משנה תוקף נוכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. דהיינו, לאחר כניסתו של החוק הנ"ל לתוקפו, ועם התחזקותה המשמעותית של זכות הקניין בגינו, גברה באופן ברור החובה המוטלת על רשות מקומית בעת הפקעת קרקעות. לעיתים, השיהוי יכול להעיד על זניחת המטרה הציבורית. משמע, להוות הוכחה לכך שהרשות המקומית לא הייתה באמת צריכה להפקיע את הקרקע. במקרים בהם בית המשפט סבור כי העירייה הפרה את חובותיה מכוח המשפט המנהלי, הן כלפי הציבור (באי מימוש מטרת ההפקעה) והן כלפי בעל המקרקעין (בגין הפקעת קניינו וזניחת הסיבה לכך), ניתן להביא לביטול ההפקעה גם לאחר שנים.