דחיית בקשת בנק לפינוי קשישה מדירת נעוריה

אישה קשישה אשר גרה מאז ילדותה בדירה אותה בנה אביה המנוח, החליטה להעניק את הנכס במתנה לאחייניתה האהובה. המתנה ניתנה לאחיינית בתנאי אחד - שהקשישה תוכל להמשיך ולגור בדירה עד לאחרית ימיה.

בשנת 2006, האחיינית פעלה מתוקף זכותה ושעבדה את הנכס לטובת הבנק. עם זאת, היות והיא לא השכילה לעמוד בהתחייבויות כלפי הבנק, האחרון החל לפעול למימוש זכויותיו בנכס. כפועל יוצא מכך, הבנק ביקש לפנות את הקשישה מהמתחם. הקשישה פנתה לבית המשפט השלום בירושלים וטענה כי יש להותיר לה לגור בנכס עד לאחרית ימיה. לטענתה, זכויותיו המאוחרות של הבנק על הנכס לא היו יכולות להיות בסתירה לזכויותיה הקודמות.

יש לכם שאלה?

פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף
פורום דיור מוגן לגיל השלישי (גיל הזהב)

הבנק טען כי הוא פעל כדין כאשר הוא אפשר את שעבוד הדירה. נטען כי בעת הליך שעבוד הדירה הוצג בפני הבנק הסכם השכירות בין האחיינית לדודתה. כמו כן, הבנק טען כי כאשר הדירה שועבדה לטובתו, נציגיו בחנו היטב את נוסח הטאבו ואת חוזה השכירות בין הקשישה לאחיינית.

בית המשפט: "תאונה משפטית"

בית המשפט הגדיר את המקרה כ"תוצאה של תאונה משפטית". באשר לאחראי לתאונה, הסוגיה הונחה לפתחו של הבנק. השופט, רחמים כהן, קבע בפסק הדין כי הבנק, בשל היותו נושה מקצועי, היה חייב כלפי האחיינית והקשישה בחובת זהירות מוגברת. דהיינו, נציגי הבנק היו צריכים להסביר לאחיינית והקשישה את מלוא ההשלכות של מהלך כגון שעבוד הנכס. חובת הזהירות המונחת על כתפיו של בנק בסיטואציות כגון דא הינה חובה הגדולה באופן משמעותי מהחובות המוטלות על אדם מן היישוב.

בית המשפט קבע כי הבנק התנהל ברשלנות כלפי הקשישה ואחייניתה ועל כן לא היה ניתן לקבל את בקשתו לפינוי הנכס. נטען כי הבנק היה צריך לבדוק את זכויותיה של הקשישה בנכס, וזאת לאור הרישום בטאבו כי הזכויות בדירה שייכות לאחיינית, והן הועברו לה במתנה מדודתה הקשישה הגרה במקום כשוכרת. שילוב הנתונים הנ"ל, קבע השופט כהן, היה צריך "להדליק אצל הבנק נורה אדומה".

בסופו של היום, נקבע כי הבנק לא ביצע בירור רציני של זכויות הקשישה בדירה ולא הוכיח כי הוא פעל תוך כדי שקידה סבירה בנושא זה. אי לכך, בית המשפט פסק כי הבנק היה זה אשר אחראי ל"תאונה המשפטית". למרות שנקבע כי הבנק לא פעל כנגד הקשישה והאחיינית בזדון, הרי בשל חובותיו המוגברות נקבע כי הוא התרשל בצורה חסרת תום לב כלפי הקשישה.

השופט ציין כי אם הבנק היה נוקט ביתר זהירות, היה עולה בידיו להבין כי הוא משעבד דירה אשר הזכויות עליה שייכות לאחת, אך גרה בה דודתה המבוגרת והבאה בימים. במילים פשוטות, נקבע כי זכותה של הקשישה לפי חוזה השכירות מול אחייניתה גברה על זכויותיו של הבנק לממש את שעבוד הנכס מחמת הפרת התחייבות האחיינית. בית המשפט קבע כי הבנק יוכל לפעול למימוש זכויותיו רק לאחר אחרית ימיה של הקשישה, וכל אימת שהאחיינית לא תפרע את חובותיה כלפיו. הבנק חויב גם בהוצאות משפט בשיעור של 12,500 שקלים.