בתחילת המאה ה-20, אחת המחלות הנפוצות ביותר בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל הייתה מחלת הגזזת. מחלה זו הייתה נפוצה גם בקרב יהודי התפוצות. לאחר שהתופעה מוגרה כמעט לחלוטין, במסגרת העלייה בשנות ה-50 וה-60, הופיעו במדינה מקרים נוספים של גזזת. ואכן, התופעה הייתה נפוצה בעיקר בקרב העולים מאסיה ומצפון אפריקה. אי לכך, משרד הבריאות החל לטפל בילדי העולים באמצעות הקרנות.

 

יש לכם שאלה?

פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות
פורום דיני נזיקין ונזקי גוף


ההקרנות גרמו לשורה ארוכה של תופעות לוואי. לפיכך, נחקק בישראל החוק לפיצוי נפגעי גזזת. חוק זה, אשר נכנס לתוקפו בשנת 1994, נועד להעניק פיצויים לנפגעי ההקרנות. החוק איננו מעניק פיצויים כעניין אוטומטי. כיום, על מנת לזכות בפיצויים אלה, יש לעמוד במספר תנאי סף. להלן דוגמא להליך אשר זהו עניינו.


האם הנפגע עבר הקרנות?


מדובר בערעור אשר הוגש על ידי אדם אשר טען כי הוא נפגע גזזת. הערעור הוגש במקרה הנ"ל לאחר שהוועדה רפואית אשר הוקמה מכוח החוק לפיצוי נפגעי גזזת החליטה לדחות את תביעתו של המערער. עובדות המקרה היו כדלקמן. המערער הגיש את תביעתו להכרה בו כנפגע בהתאם לחוק הגזזת. באוגוסט 2011, הוועדה הרפואית מטעם המדינה התכנסה לדון בעניינו של האחרון. היות והנ"ל לא הופיע במאגרי המידע הלאומיים, נקבע כי יש לקיים דיון בנוכחותו. ואכן, המערער זומן לדיון בפני הוועדה.

 
במסגרת דיון זה, נערכה למערער בדיקה קלינית והוועדה שמעה את טענותיו תוך כדי עיון במסמכים הרלבנטיים. בסופו של היום, הוועדה החליטה כי לא הוכח שהמערער אכן קיבל טיפול בהקרנות רנטגן כנגד גזזת. אי לכך, פנייתו נדחתה. המערער לא אמר נואש ופנה לבית הדין לעבודה. במסגרת הדיון בבית הדין לעבודה, המערער הציג שתי טענות מרכזיות:

  • אחותו, אשר סמוכה לו בגיל, הוכרה על ידי המדינה כנפגעת גזזת.
  • כ-20 שנה לאחר עלייתו ארצה הוא עבר ניתוח להוצאת בלוטת הרוק אשר נחשב כממצא שיש בו להעיד על תופעות לוואי של הקרנות כנגד גזזת.

המדינה טענה כי יש לדחות את טענותיו של המערער על הסף. ראשית, נטען כי לאחר עיון בתיק אחותו של הנפגע, לא נמצאה כל תמיכה בגרסתו של המערער. המדינה הדגישה כי האחות לא הגיעה לארץ באותו מועד כמו אחיה, והיא אף לא שהתה עימו באותו בית (אלא גרה בצפון, ביחד עם קרובי משפחה, במחנה קליטה אחר). שנית, המדינה הדגישה כי נערכה למערער בדיקה קלינית בבואו מול וועדת המומחים. נטען כי ממצאי הבדיקה הנ"ל לא הצביעו על עדות לטיפולים בהקרנות כנגד גזזת. באשר לבלוטת הרוק, המדינה ציינה כי בלוטת הרוק של המערער נכרתה בשל "אבן רוק גדולה" ולא בעקבות גידולים (ככתוב בחוק הגזזת). לסיכום, המדינה טענה כי אין לקבל את הערעור.


חוק הגזזת - לא בכל מחיר


חוק הגזזת קובע כי תובע זכאי לפיצוי לפי החוק במידה והוא מוכיח שהוא עבר הקרנה. הקביעה באשר להוכחה הנ"ל נתונה בידיה של וועדת מומחים. בוועדת זו, אשר פועלת מכוח סעיף 8 לחוק הגזזת, יושבים שופט (או שופט בדימוס) ושני רופאים.


אזרחים אשר אינם משלימים עם קביעותיה של הוועדה יכולים לפנות לבית הדין לעבודה. בית הדין לעבודה מוסמך להעביר ביקורת על החלטות הוועדה אך מדובר בביקורת משפטית ולא רפואית. דהיינו, בית הדין לעבודה איננו מחליף במסגרת הערעור את שיקול דעתה של הוועדה. בסמכותו לבטל את החלטתה או להשיב עניין מסוים לעיונה, וזאת על בסיס פגמים משפטיים ש"נפלו בדרך".


במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי הוועדה לא סטתה מסמכותה והחלטותיה לא הצדיקו את קבלת הערעור. באשר לטענות בנוגע לאחותו של הנפגע, הוועדה הדגישה כי היא החליטה לנתק בין השניים היות והמערער ואחותו עלו בתאריכים שונים ונקלטו במקומות שונים. כמו כן, לא הוצגה על ידי המערער כל טענה כאילו הוא ואחותו עברו ביחד את ההקרנות. באשר לטענת הניתוח להסרת בלוטת הרוק, בית הדין לעבודה קבע כי זו נכרתה אצל המערער מחמת "אבן רוק גדולה". יתרה מכך, נקבע כי גם אם בלוטת הרוק הייתה נכרתת עקב גידול סרטני (דבר אשר היווה חזקה לכאורה באשר לקיומה של גזזת), עדיין היה על המערער להוכיח את טענותיו (דבר שלא נעשה כאמור).