עיזבון איננו אישיות משפטית עצמאית. למעשה, המונח עיזבון מקפל בתוכו שם לציון כלל היורשים. בניגוד לתאגיד, אשר הוא בעל אישיות משפטית הנפרדת מבעלי מניותיו, עיזבון לא הוכר בפסיקה כאישיות משפטית נפרדת מהיורשים. מעניין הוא כי המצב דווקא הפוך ככל שמדובר במשפט העברי. כתיבה הלכתית ענפה במאה השנים האחרונות דנה בשאלה האם תיתכן הכרה באישיותו המשפטית הנפרדת של תאגיד. זאת משום שתאגיד איננו אלא "פיקציה משפטית שהינה תולדה של מאה השנים האחרונות".
יש לכם שאלה?
פורום התנגדות לצוואה | ביטול צוואה
פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום צוואות ירושות
פורום עיזבון וירושה
כמו כן, ההלכה היהודית מייחסת בדרך כלל קניין לבני אדם בלבד. מאידך, דווקא כאשר הדברים קשורים למעמדו המשפטי של העיזבון, בטרם הנכסים הכלולים בו מתחלקים בין היורשים, ישנה חריגה מבחינת המשפט העברי. כעת, ההלכה העברית מכירה באישיותו המשפטית של העיזבון וזאת למרות שהוא לכשעצמו איננו יישות אנושית עצמאית. בחלק מן המקורות, סוגיית העיזבון צוינה אף בתור מקור אפשרי מבחינת ההכרה המשפטית הנפרדת מהפרטים אשר מרכיבים אותה.
בין הפטירה לחלוקת הירושה - עיזבון כאישיות משפטית
יפים לכך דבריו של הרב שלמה דיכובסקי בפסק דין משנת 1976 אשר מצוטט בספרו "פסקי דין רבניים" (כרך י'). בפסק הדין הנ"ל נקבע כי תפיסת הבית (הכרה בעיזבון כאישיות משפטית נפרדת מהיורשים) הינה מצב ביניים המתקיים בין הפטירה לבין חלוקת הירושה. במהלך תקופה זו, נקבע בפסק הדין, הרכוש נחשב כשייך לגוף מיוחד הנקרא תפיסת הבית ואין הוא עדיין בבעלות היורשים.
כבר במקורות קדומים ביהדות נקבע כי כאשר אחים יורשים מחזיקים בעדר הבהמות של אביהם טרם חלוקת הירושה, דינם לגבי העדר איננו כשל שותפים אשר פטורים מחיוב מעשר אלא כבעלים בודד. זאת היות והבעלות על העדר עודנה בידיו של העיזבון והיא טרם עברה לידי היורשים. ניתן למצוא, לפי רש"י, הסבר אנליטי לכך שהעיזבון הינו האישיות המשפטית בעלת הנכסים ולא היורשים. קובע רש"י, ממון האב המנוח עומד בחזקתו. דהיינו, הבעלות המשפטית של העיזבון על הנכסים נובעת מרצון להמשיך את הגשמת המטרות של הנפטר בעולם הנוכחי, וזאת גם לאחר הסתלקותו.
נראה אפוא כי הרכוש של הנפטר איננו שייך למת לפי המשפט העברי. עם זאת, אין בהנחה זו כדי להביא לסתירה מבחינת כלל ההמשכיות. דהיינו, הפטירה יצרה מצב בו העיזבון טרם חולק ועל כן היורשים טרם הפכו לבעלי הנכסים הטמונים בו. המשפט העברי קובע כי השלב אשר במהלכו היורש מקבל את נכס המוריש נעוץ על קונסטרוקציה הלכתית (תקנה או דין) או שהוא בגדר מתנה אשר ההורה היה מעוניין להעביר ליורש עוד בחייו. עקרונות אלה טומנים בחובם גם היבטים שונים של דיני הירושה מבחינת פורמאלית.
הפסיקה הישראלית ואישיות העיזבון
בקליפת אגוז, ניתן לראות כי כללים שונים (כגון חוק הטבע וחוקת המשפט) הם אלה אשר מעצבים את דיני הירושה במשפט העברי במשך דורות. קיימת כמובן גם הכרה מסוימת ברצון המת אשר מהווה מבחינת המשפט הישראלי עיקרון על בדיני ירושות וצוואות.
ישנה דרך אחרת אשר ניתן להבין באמצעותה את הקושי של המשפט העברי להכיר בהעדר אישיות נפרדת של העיזבון אל מול האישיות הנפרדת המוחלטת של התאגיד. במשפט העברי נקבע כי בעוד חברה בע"מ מגיבה לשינוי מבחינתה כאשר בעל קניין רוצה להחיל שינוי כאמור, העיזבון מגיב לשינוי רק עם פטירתו של המנוח. דהיינו, בדין העברי נקבע כי היות והשינוי בעיזבון יכול להשפיע על בני המשפחה האחרים והוא איננו נובע מתוך רצונו של בעליו (הנפטר), הרי שתאגיד כפוף לרצונותיו וגחמותיו של הבעלים. אי לכך, והיות וקיימת בעיזבון השלכה לגבי צדדים שלישיים, הלכה פסוקה היא כי יש לפקח על פעילותו ותקינות התנהלותו.
חשוב להדגיש כי - כידוע - הפסיקה הישראלית האזרחית הינה שונה בתכלית מפסיקות אלה. המשפט בישראל מכיר היטב באישיות הנפרדת של החברה ורואה בה כלי משמעותי מבחינת זכויות החברה ויכולותיה להצליח ולהתקדם. זאת בניגוד לעיזבון אשר איננו מוכר כאישיות נפרד לכשעצמו.
.jpg)
.jpg)
