תמש (ת"א) 24331-08-11 מ.ל נ' מ.ל

 

החוק והפסיקה בישראל קובעים כי מזונות ילדים הינם זכות הקיימת לקטינים מהוריהם כל אימת שטרם מלאו להם 18 שנים. עם זאת, נוכח המציאות הישראלית בה ילדים נמצאים בבית הוריהם גם לאחר גיל 18, ולפחות עד תום השירות הצבאי (או השירות הלאומי), זכותם של הילדים למזונות קיימת בדרך כלל עד גיל 21.

 

יש לכם שאלה?

פורום בית דין רבני
פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות
פורום תביעת מזונות - הערך סיכוייך!
פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום זכויות הגבר | זכויות הגבר במשפחה

 

באחד מפסקי הדין המנחים בעניין זה, שניתן בבית המשפט העליון ב-ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, נקבעו מספר כללי אצבע מבחינת מזונות ילדים בגירים.

  • הורים אחראים לזון את ילדיהם הבגירים לאחר גיל 18 וזאת במשך השירות הצבאי ועד השחרור מצה"ל.
  • במידה והילד מתגורר עם אימו, וזו נושאת בהוצאותיו של האחרון, האם יכולה לתבוע את חלקו של הילד במזונות מאביו למשך אותה התקופה.
  • בתביעות כגון דא, האם נהנית ממעמד של "הורה הזכאי להשבת מזונות אשר הוא נושא בהם ביחס לבנו". חשוב להדגיש כי לא מדובר במזונות המוטלים כולם על כתפיו של האב, והאם ואב מתחלקים בהם באופן יחסי בהתאם ליכולתם הכלכלית וצרכי הילד.
  • תביעת מזונות בגיר המוגשת על ידי האם הינה תביעה אשר מקורה בדיני ההשבה הכלליים. תכליתם של הדינים הללו הינה למנוע מההורה האחר להתעשר שלא כדין על חשבון ההורה המגדל את הקטין.

ייפוי כוח מהילד?

 

נשאלת אפוא השאלה, האם אישה יכולה להגיש תביעה כנגד האב למזונות ילד בגיר, וזאת מבלי לקבל את רשותו של הילד. כאשר מדובר בתביעת מזונות קטינים, ברור כי האם איננה צריכה לבקש את אישור הילדים להגשת התביעה. זאת משום שהיא האפוטרופוס המשפטי הטבעי שלהם. עם זאת, ילדים מעל לגיל 18 הינם בעלי זכויות משפטיות משל עצמם. אי לכך, והיות ומדובר בתביעה אשר לכאורה עוסקת בהם, עלתה לא אחת השאלה בדבר ייפוי כוח להגשת תביעת מזונות בגיר.

 

השופטת אילה פרוקצ'יה התייחסה לכך במסגרת ע"מ 5267/04 סוניס נ' סוניס. פרוקצ'יה קבעה כי כאשר האם מגישה כנגד האב תביעה למזונות ילד בגיר, אין לדרוש מהראשונה להציג בפני בית המשפט ייפוי כוח מהילד להגשת התביעה. יחד עם זאת, הערכאה המשפטית יכולה בהחלט להתייחס לעדותו של הילד בצורה כזו או אחרת (למשל, תצהיר מטעמו). זאת בהתאם לסדרי הדין אשר נהוגים במסגרת ניהול המשפט לגופו.

 

דוגמא לפסק דין

 

 

להלן דוגמא למקרה כאמור. התביעה במקרה דנן הוגשה כחודשיים לפני שהילד נשוא המזונות הפך לבגיר. בעת מתן פסק הדין, הילד היה כבר בן 19 וחייל בצבא. באשר למגוריו של הילד, הוכח כי הוא לא גר רק אצל אימו אלא הוא שוהה לסירוגין בבתי הוריו הפרודים ובבסיס הצבאי בו הוא משרת. בית המשפט קיבל את טענותיו של הגבר לכך ששהותו של בנו אצל התובעת הינה מעטה בלבד. זאת ועוד, האם לא השכילה להוכיח את שהייתו של הילד אצלה ואת ההוצאות הכרוכות בכך מבחינתה.

 

ניתן היה להתרשם בפסק הדין מהאופן בו הצדדים התייחסו למזונות הילד. השופט, יהורם שקד, כתב בפסק הדין כי שני הצדדים שמו את מלוא יהבם על סוגיית מזונות האישה, ועסקו פחות במזונות הילד. שקד ציין כי כך היה ולא בכדי. הודגש כי מדובר בילד אשר בגר זה מכבר, ואשר מתגורר אצל סבו וסבתו ואצל הוריו לסירוגין.

 

דהיינו, האם כמעט ולא הצליחה להוכיח ולו הוצאות כלשהן בעבור הילד. למעשה, בית המשפט הדגיש כי האם לא הציגה ראיות אלא טענות, ובכך לא היה די כדי לחייב את האב במזונות בנו בן ה-19. זאת ועוד, בית המשפט התרשם מכך שהילד שוהה רבות אצל אביו והלה מפרנס אותו יפה ודואג לכל מחסורו. הדברים עלו לא רק מהתרשמות בית המשפט, אלא גם מעדותה של האם בעצמה.