ת"א 33691-01-11

 

מינהל מקרקעי ישראל יפצה בעל משתלה בעקבות פינוי מהקרקע, וזאת בהתאם לחוות דעת שמאי אשר העריכה את שווי המקום ביום הפינוי. בית המשפט פסק לטובתו של התובע במקרה דנן פיצויים בסך 3.5 מיליון שקלים, ולא חסך שבטו מהתנהלות המינהל במקרה הנדון. מדובר בפינוי בעל משתלה מנכס לאחר שהאחרון הפעיל את עסקו במקום במשך למעלה מחצי יובל. המינהל הבטיח לבעל המשתלה כי הוא יזכה לפיצוי ראוי, אך בסופו של היום האחרון קיבל סכום מזערי בלבד.

 

יש לכם שאלה?

פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף
פורום מקרקעין - נדל"ן
פורום מיסוי מקרקעין
פורום דיני מושבים וקיבוצים אגודות שיתופיות | בן ממשיך
פורום משפט מנהלי, עתירות, בג"צ ורשויות מקומיות


עובדות המקרה היו כדלקמן. התובע הינו חקלאי אשר הקים לפני כ-40 שנה משתלת דקלים וציקסים. המשתלה הוקמה על קרקעות אשר בעל המשתלה חכר כחוק ממינהל מקרקעי ישראל. בשנת 1996, התובע קיבל מהמינהל הודעת פינוי. בעקבות ההודעה, החלו להתנהל בין הצדדים הליכים משפטיים שונים. ההליכים הסתיימו בסופו של היום בהסכם פשרה אשר במסגרתו נקבע כי בעל המשתלה יקבל תמורת הפינוי פיצוי כספי. אי לכך, בעל המשתלה נעתר ופינה את הקרקע לטובת המינהל.

 

לאחר מכן, הוא הגיש לוועדת הפיצויים של המינהל תביעה לתשלום פיצויים בסך כ-9.1 מיליון שקלים. עם זאת, המינהל שילם לאחרון 850,000 שקלים בלבד. בעל המשתלה פנה לבית המשפט המחוזי והגיש תביעת פיצוי בסך כ-3.2 מיליון שקלים.

 

לדבריו, פיצוי זה קיפל נכונה את ההשקעה שהוא השקיע במקום, לרבות הצמחייה הרבה בעסק. נטען כי מינהל מקרקעי ישראל הגיש לוועדת הפיצויים חוות דעת שמאי אשר לא תאמה כלל את חוות הדעת של שני שמאים מטעם המינהל שביקרו בנכס ערב הפינוי. בעל המשתלה טען כי בעוד האחרונים העריכו את הנזק במיליוני שקלים, המינהל הציג חוות דעת שמאית שהעריכה את נזקו בשיעור נמוך באופן ניכר. השמאי השני הגיש את חוות דעתו על בסיס ביקורו במתחם כחודשיים לאחר הפינוי, וזאת כאשר הצמחייה כבר הייתה מוזנחת ומצבה בכי רע. כמו כן, נטען כי שתילים רבים נגנבו מהמקום.

 

מחלוקות בנוגע לחוות דעת שמאים


מינהל מקרקעי ישראל התנגד לפיצוי וטען כי הביקור של השמאים ביום שלפני הפינוי היה רק לשם הצעת מחיר ותו לא. נטען כי בסוף הוחלט להציג חוות דעת מטעם שמאי אחר אשר אין מחלוקת שהוא ביקר בנכס כחוק. זאת ועוד, המינהל אף הגיש תביעה שכנגד להחזרה של 750,000 שקלים מהסכום ששולם לתובע.


בית המשפט קיבל כאמור את התביעה. השופט, אבי זמיר, קבע כי הוא מצא "טעם לפגם" בחוות הדעת אשר ביססה את סכום הפיצויים של המינהל. הודגש כי לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים באשר לפערים המשמעותיים בין חוות הדעת. בעוד חוות הדעת של השמאים הראשונים התבססה על מצבה של המשתלה ערב הפינוי, חוות הדעת השנייה נגעה למצבו של הנכס חודשיים לאחר שהוא ננטש על ידי בעליו. יתרה מכך, גם המפקח מטעם המינהל העיד שמצבם של השתילים והצמחים במקום ביום שלפני הפינוי היה מצוין. דהיינו, בית המשפט מצא פגם וסתירה בין חוות הדעת של השמאי השני לבין מצבו של הנכס בפועל במועד הפינוי.


השופט קיבל את טענותיו של בעל המשתלה לכך שהערכת שוויה של המשתלה, למעלה מחודשיים לאחר שזו פונתה מבעליה, הייתה בעייתית. זמיר אף ציין כי בעיתיות זו הייתה ממש "בלשון המעטה". הודגש כי בעת הפינוי התובע היה זכאי לפיצוי בגין שווי הצמחים במועד המהלך, ולא חודשיים לאחר מכן. השופט קבע כי התנהלות המינהל עלתה כדי חוסר תום לב והוגדרה "בלתי ראויה". אי לכך, נפסקו לטובתו של בעל המשתלה הפיצויים שנתבעו על ידו.