תאמ (י-ם) 29105-12-11

 

סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע כי מרוץ ההתיישנות בגין תביעות ביטוח הינו בן שלוש שנים, מעת קרות מקרה הביטוח ועד למועד האחרון להגשת התביעה. המחוקק ביקש בסעיף זה לקבוע כי לא תוגשנה תביעות ביטוח בחלוף למעלה משלוש שנים מהאירוע הביטוחי. הלכה פסוקה היא כי סעיף 31 צריך להיות מפורש בתור קיצור תקופת ההתיישנות ולא כתקופת התיישנות הנקבעת בהתאם למבוטח הספציפי. להלן דוגמא לדחיית תביעת ביטוח מחמת התיישנות. מדובר בתביעה שהוגשה בעקבות גניבת רכב אשר נתקע בצד כביש ראשי והמתין לשירותי גרירה.

 

יש לכם שאלה?

פורום ביטוח - נזקי רכוש
פורום תביעת ביטוח


התביעה הופנתה כנגד חברת הביטוח וכנגד חברת בת של חברת הביטוח, אשר הייתה אחראית בהתאם לפוליסה למתן שירותי גרירה ללקוחות הנתבעת הראשונה. בתחילה, הצדדים הסכימו להסמיך את בית המשפט לתת פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (וזאת על בסיס כתבי בי דין ולאחר הגשתם של סיכומים בכתב). לאחר הסיכום הנ"ל, הנתבעות חזרו בהן מהסכמתן וזאת לאור "עדותו של התובע בפני חוקר מטעם חברת הביטוח". השופטת נעתרה לבקשה והדיון נקבע להוכחות.


עובדות המקרה וטענות הצדדים


עובדות המקרה היו כדלקמן. רכבו של המבוטח נתקע בצד הדרך והאחרון נאלץ להזמין שירותי גרירה. הוא פנה למבוטחת ונאמר לו כי השירות יינתן על ידי הנתבעת 3 (חברת הגרירה). לטענתו, לאחר שהגרר בושש מלהגיע, ולאור העובדה שהיה מדובר ביום חורפי וגשום, הוא ביקש לעזוב את המקום ולנסוע לביתו. התובע הדגיש בפני המוקד כי הוא נמצא בכביש "בעייתי" (בין קריית ארבע לירושלים) והעלטה מתחילה לרדת. לדבריו, לאחר שיחה עם נהג הגרר, ולאור מצבו של הרכב אשר לא אפשר נסיעה עם התקלה, סוכם כי הוא יעזוב את המקום ויחביא את מפתחות המכונית. התובע נהג כאמור. נהג הגרר הגיע למקום אך הרכב כבר נגנב מהזירה.


התובע טען כי האירוע היה צריך לזכות אותו בתגמולי ביטוח בגין הגניבה לפי הוראות חוק חוזה הביטוח. התובע העלה טענות שונות כנגד חברת הביטוח. למשל, נטען כי האחרונה התקשרה עם חברות הגרירה בקביעת מחירי הפסד לאחרונות אשר מנעו מהן להעניק שירות יעיל ומהיר למבוטחים. כמו כן, נטען כי חברת הביטוח לא התייחסה לכך שהוא שוהה בין השאר באזור מסוכן לישראלים (וזאת מבחינת אספקה מהירה של שירותי הגרירה). התובע הוסיף כי נמסרו לו פרטים כוזבים אודות מועד הגרירה וההנחיות השגויות הנ"ל גרמו אפוא לקרות מקרה הביטוח.


הנתבעות טענו כי התביעה התיישנה וזאת משום שהיא הוגשה בדצמבר 2011, למעלה משלוש שנים לאחר אירוע הגניבה. כמו כן, הנתבעות טענו כי היה מקום לדחות את התביעה גם לגופה, וזאת מכוח הפרת סעיף 81(א) לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה עוסק במקרים בהם מבוטח לא נקט באמצעים סבירים בכדי למנוע את המקרה הביטוחי. נטען כי התובע השאיר את מפתחות הרכב בזירה, הלך מן המקום ולא נקט באמצעי מיגון כמתחייב. כמו כן, הנתבעות טענו כי התובע נהג בפזיזות וזו אפשרה את גניבת המכונית.


בית המשפט דוחה את התביעה מחמת התיישנות


בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי דין התביעה להידחות. התביעה נדחתה הן מחמת התיישנות והן לגופו של עניין. מבחינת ההתיישנות, שירותי הגרירה היו חלק מהשירותים בפוליסה. דהיינו, כל תביעה כנגד חברת הגרירה הייתה למעשה חלק מתביעת הביטוח. היות ותביעות ביטוח מתיישנות בתוך שלוש שנים, לפי חוק חוזה הביטוח, אזי גם תביעה בגין שירותים רשלניים לכאורה הניתנים מכוח הפוליסה מתיישנת בחלוף תקופה כאמור. "לא מדובר בהתקשרות עצמאית ונפרדת בין התובע לבין חברת הגרירה", נקבע בפסק הדין, "התובע לא חתם על הסכם נפרד מול חברת הגרירה והזכות לקבל את השירות קמה לו מהפוליסה בלבד".


דחיית התביעה גם לגופם של דברים


כפי שצוין לעיל, התביעה נדחתה גם לגופם של דברים. בפסק הדין נקבע כי התובע חתם על פוליסת ביטוח שלא החריגה אזורים מסוימים במדינה מבחינת יעילות השירות. דהיינו, היה עליו להמתין לגרר בין אם הוא נמצא במרכז תל אביב ובין אם הוא מחכה בצד כביש ביהודה ושומרון. התובע לא ביקש להחריג בפוליסה זמנים מבחינת היתקעות באזורים בעייתיים והוא לא היה יכול לצקת לפוליסה זכויות נוספות עליהן לא הוסכם במועד ההתקשרות ההדדית. אי לכך, בית המשפט בחן את מתן השירות בהתאם להוראת הפוליסה כי השירות יינתן "בתוך זמן סביר ובהתאם לנסיבות המקרה".


דא עקא, התובע לא השכיל להוכיח מתי הוא יצר לראשונה קשר עם חברת הביטוח ובאיזה שעה הוא נטש את המכונית בצד הכביש כאשר המפתחות "מוחבאים" בגלגל האחורי. התובע היה יכול להוכיח זאת באמצעות פלט שיחות הטלפון אך הוא לא פעל כאמור. למעשה, חברת הביטוח השכילה להוכיח כי לא התובע לא המתין אפילו שעה אחת ליד רכבו ביום המדובר. נקבע כי שירותי גרר יכולים לקחת שעה לפחות ועל כן לא מדובר בשירותים שלא ניתנו בתוך זמן סביר. דהיינו, נקבע כי חברת הגרירה, אשר פעלה כשלוחתה של חברת הביטוח, לא העניקה שירות בניגוד לתנאי הפוליסה.


לא זו אף זו, חברת הגרירה הוכיחה כי נאמר לתובע ששירותי הגרירה יגיעו בתוך שעתיים לכל היותר. היות וחברת הגרירה הוכיחה שהגרר אכן הגיע לנקודה בטווח הזמנים הנ"ל, נקבע כי התובע לא נקט באמצעים סבירים בכדי למנוע את האירוע הביטוחי. "מתן שירותי גרר בדרך בינעירונית עד כשעתיים ממועד הזמנתם , אינו בגדר עיכוב בלתי סביר", קבע השופט.