תמ"ש 10421-06-12


חוסכים בקרנות השתלמות וקופות גמל יכולים למנות מוטבים אשר יהנו מהכספים שבחשבון בעת פטירתם. דהיינו, לקבוע כי החסכונות אשר יצטברו בקופה במרוצת השנים יעברו לפלוני עם פטירתו של החוסך טרם משיכת הכספים. לאחר מינוי המוטבים, בעל החשבון מוציא למעשה את הכספים המדוברים מעיזבונו ומכלל ירושתו. הוא קובע - במסגרת קביעת המוטב - מי יירש את הכספים שבקופת הגמל. מוטבים אלה נקבעים בדרך כלל עם ההצטרפות לקופת הגמל. עם זאת, החוסך יכול לשנות את זהותם במרוצת השנים. האם הוראות בצוואה תוכלנה לעשות, אף הן, פעולה דומה? זהו עניינו של המקרה שלהלן.

 

יש לכם שאלה?

פורום עיזבון וירושה
פורום צוואות ירושות
פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום התנגדות לצוואה | ביטול צוואה


רופא פתח בשנות ה-70 קופת גמל בחברת ביטוח. עם ההצטרפות לקופה הרופא קבע כי אשתו תהיה המוטבת בה. לאחר שנים, הרופא ערך צוואה ובה קבע כי כל זכויותיו, לרבות זכויות שהוא צבר בעבודה וזכויות פנסיה, יעברו לאשתו. הצוואה הייתה צוואת יורש-אחר-יורש. נקבע בה כי אחיו יהיו יורשיהם השניים של הכספים. הרופא נפטר והרכוש עבר - כקבוע בצוואה - לאישה. עם זאת, האישה נפטרה לאחר זמן קצר בלבד. בניגוד לרופא, האישה ביקשה בצוואתה כי כספיה יעברו לעמותות "יד שרה" ו"ליבי".

 

לאחר מותם של המנוחים, מנהלי העיזבון גילו לראשונה אודות קופת הגמל. עלתה אפוא השאלה, מיהם המוטבים הרלבנטיים בקופה. חברת הביטוח טענה כי המוטבת היחידה שנקבעה בקופה הייתה האישה, ועם פטירתה לא נותרו מוטבים אחריה. מנהל העיזבון טען כי היות וצוואתו של המנוח הייתה צוואת יורש-אחר-יורש, ניתן לראות בהוראותיה כקובעות מוטבים נוספים לקופה (אחיו של המנוח). דהיינו, נטען כי הוראת הצוואה הייתה כ"הוראת שינוי מוטבים בקופה". כאמור, חברת הביטוח לא קיבלה את גרסתו של מנהל העיזבון וקבעה כי מלוא הכסף יעבור לעיזבונה של האישה (ומשם לעמותות).


מנהל העיזבון והיורשים השניים הגישו תביעה כנגד מנהלת העיזבון של המנוחה והעמותות. במסגרת התביעה נטען כי הוראת הצוואה הייתה שינוי מוטבים בקופה אשר הצדיקה את העברת הכספים ליורשים השניים. הנתבעות טענו כי כספי קופת הגמל היו נכסי לבר-עזבון אשר לא נכללו במפורש בצוואת המנוח. אי לכך, נטען כי היורשים השניים לא היו זכאים להם. האפוטרופוס הכללי "יישר קו" עם מנהלת עיזבון המנוחה.


הוראת הצוואה - הוראת שינוי מוטבים


בית המשפט לענייני משפחה בחן את הסוגיה וקבע כי דין התביעה להתקבל. השופט, נפתלי שילה, קבע כי יש להעביר את כספי קופת הגמל ליורשים השניים וזאת משום שהוראת הצוואה כמוה כשינוי מוטבים בקופה. הודגש כי המנוח קבע בצוואתו באופן ברור שזכויותיו, לרבות הזכויות אשר נצברו לטובתו בעבודה, יעברו לאשתו ולאחר מכן לאחיו. שילה מצא בכך הוראה המתייחסת גם לכספי קופת הגמל (וזאת משום שמדובר בכספים אשר נצברו לטובת המנוח בעבודתו). הודגש כי הוראת הצוואה הייתה הוראה לגיטימית שניתן לראות בה שינוי מוטבים בקופה. בפסק הדין צוין כי תקנון הקופה לפי חברת הביטוח התיר שינוי מוטבים בפוליסה גם לאחר פטירתו של החוסך, וזאת כל אימת שהכספים לא נמשכו.


אי לכך, והיות והצוואה הייתה מפורשת (יורש-אחר-יורש, קודם האישה ואחר כך האחים), הונחה הקרקע המשפטית להעביר את הכספים על פי רצון המת. זאת ועוד, המנוח מסר את הצוואה לחברת הביטוח בטרם פטירתה של המנוחה ועל כן הייתה זו הוראה ברורה לשינוי מוטבים מבחינתו. דהיינו, המוטבים היו התובעים, וההוראה נמסרה כדין.


לסיכום, אחד העקרונות החשובים ביותר בדיני ירושות וצוואות הינו כי "מצווה לקיים את רצון המת". במקרה דנן, השופט ציין כי התחקות אחר רצונו של המנוח לפי צוואתו לא היה יכול להוביל למצב בו כספיו יעברו לאשתו ומשם לעמותות ציבוריות. נקבע כי המנוח היה מעוניין שזכויותיו, לרבות זכויותיו מהעבודה (בהם ניתן למנות את קופת הגמל) יעברו לאחר פטירת אשתו לאחיו. אי לכך, ועל מנת לקיים את רצון המת, בית המשפט לענייני משפחה קיבל התביעה.