ההליך המשפטי הפלילי מתחלק לשני חלקים עיקריים - הכרעת הדין וגזר הדין. במסגרת הכרעת הדין, בית המשפט בוחן האם יש להרשיע את הנאשם, אם לאו. לאחר שהוחלט כי דינו של אדם להרשעה, בית המשפט עובר לגזירת דינו. במסגרת גזר הדין, בית המשפט צריך להכריע, בהתאם לחוק והפסיקה, מהו העונש אשר ראוי להטיל את הנאשם בנסיבות המקרה. ברור אפוא כי אין זו משימה קלה העומדת על הפרק.
יש לכם שאלה?
פורום משפט פלילי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום רישום פלילי
השופט כבוב חאלד התייחס לכך באחד מגזרי הדין שניתנו על ידו לאחרונה. "מלאכת גזירת הדין איננה מלאכה קלה, ולא בכדי", כותב חאלד, "רמת הענישה הינו מושג אשר פנים רבות לו והוא אמור מצד אחד לשקף את העונש שיש להטיל על נאשם שהורשע בעבירה מסוימת. ומצד שני לראות ולבחון את נסיבותיו האישיות של האדם העומד על הפרק". חאלד מונה את השיקולים העיקריים העומדים מאחורי גזר דין והם - סיכויי שיקום, עבר פלילי, גיל, סיכון להישנות העבירה וכדומה. בין השאר, בית המשפט צריך להתחשב גם ב"שיקול הרתעה". דהיינו, הטלת גזר דין למען "יראו וייראו".
בית המשפט העליון התייחס אף הוא לסוגיה המורכבת הזו. במסגרת ע"פ 7741/04 פלוני נ' מ"י נכתב כי פעמים רבות שופטים אשר נדרשים לבחון גזר דין, החורץ למעשה את גורלו של אדם, יודעים כי המטלה ממש כבדה מנשוא. "אם אפסוק כך, לא אשקוט, ואם אפסוק כך, לא אנוח".
שיקולי לקולא, מהו מקומם?
האם שומה על השופטים לנמק באופן ראוי יותר את שיקולי הענישה העומדים מאחורי החלטותיהם? האם הנימוקים כיום אינם עומדים בדרישות החוק והפסיקה? כך טוען למעשה דקאן הפקוטלה למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל, פרופ' יורם רבין. הדברים נאמרו במסגרת השתלמות של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין.
רבין התייחס לשיקולי ההרתעה במסגרת עונשים פליליים וקבע כי מחקרים שנערכו בתחום הצביעו על כך שהרתעה עובדת בעיקר באמצעות קנס על עבריינים "חריגים". לדידו, כאשר מדובר בעבריין שהינו נורמטיבי (שהוא מעין בעל מקצוע בתחום עברייני כלשהו), מרבית הגורמים העומדים מאחורי המעשה הינם פסיכולוגיים. דהיינו, הוא טוען כי קיימת כיום בעיתיות מסוימת בהרתעה הפלילית בענישה ועל כן עליה לקבל בשיקולי ענישה משקל נמוך יחסית. ענישה, לדבריו של רבין, איננה עניין "פרימיטיבי" הנובע מתוך נקמה. הוא מדגיש כי הרציונאל העומד מאחורי ענישה בפלילים הינה - עשית ושילמת. דהיינו, מדובר בביטוי עמוק של צדק ולא שיקולי נקמה הם אלה אשר צריכים לעמוד לנגד בית המשפט בבואו לגזור את דינו של פלוני.
רבין טוען כי שופטים רשאים בהחלט לסמן מטרה במסגרת ענישה ולחתור עליה בגזר הדין, אך שומה עליהם להיות "מדויקים" ולהתייחס למלוא "מורכבות" העניין הנדון. כמו כן, נטען כי ישנם מקרים רבים בהם השופט יכול להשתמש בשיקולי קולא כאשר עומדת בפניו סיטואציה על סף אובדן השליטה ו/או ההגנה העצמית.
דהיינו, בתיקים כגון דא, מוטל על השופט להטות את הכף לטובת יעילות הענישה לעתיד ולהימנע מגזר דין שרירותי שלא מתייחס למכלול השיקולים הרלבנטיים. דהיינו, רבין גורס כי יש להתייחס בסיטואציות אלה לנסיבותיו האישיות של הנאשם ומעט פחות לנסיבות העובדתיות היושבות בבסיס המעשה נשוא הכרעת הדין. שיקול נוסף לקולא אותו מונה רבין בדבריו הוא מקרים בהם התנהגותם של רשויות החוק הייתה פסולה אך לא עד כדי יצירת תשתית להגנה מן הצדק. אמנם יש להרשיע את הנאשם במקרים אלה, אך ניתן להתחשב בגזר דינו לקולא.
.JPG)
