חבר קיבוץ יד מרדכי הגיש לבית המשפט תביעה ובמסגרתה עתר לקבל בחזרה מהקיבוץ את כספי קרן ההשתלמות שלו שהועברו ליישוב. התביעה הוגשה על בסיס טענה כי הקיבוץ לא הצליח לאכוף על חברים אחרים בתחומו את מסירת קרן ההשתלמות. דהיינו, התובע טען כי מדובר באפליה לשמה.

 

יש לכם שאלה?

פורום דיני מושבים וקיבוצים אגודות שיתופיות | בן ממשיך


התובע במקרה דנן הינו חבר קיבוץ יד מרדכי משנת 1963. על פי דרישת הקיבוץ, התובע מסר לקיבוץ כ-162,000 שקלים מקרן ההשתלמות שלו בשנת 1999. לדבריו, הוא הסכים לעשות כאמור רק בתמורה להבטחה שהקיבוץ ינהיג "שוויון" בין חברי הקיבוץ מבחינת מסירת קרנות ההשתלמות. הלכה למעשה, הקיבוץ לא הצליח לגבות את הסכומים מחברים אחרים. אי לכך, חבר הקיבוץ טען כי יש להשיב לו את הסכום שהועבר ממנו לקיבוץ. התביעה הוגשה להשבה של כ-309,000 שקלים, שווים הנוכחי (לכאורה) של הכספים בקרן. חבר הקיבוץ טען כי הקיבוץ לא פעל לשם גביית הכספים מחברים אחרים. זאת למרות שהוא פנה בעניין למזכירות פעם אחר פעם.


למעשה, לטענת התובע, בינו לבין קיבוצו היה הסכם בנוגע להתניית העברת הכספים בגבייה מחברים אחרים. אי לכך, לדבריו, היות והקיבוץ הפר את ההסכם, קמה לו זכות השבה. זאת ועוד, התובע טען גם לאפליה כנגדו וזאת משום שבמקום קיים "נוהג" לפיו עובדי חוץ אינם צריכים להעביר לקיבוץ את קרן ההשתלמות שלהם.


קיבוץ יד מרדכי הכחיש מכל וכל את ההסכם הנטען. לטענת הקיבוץ, התובע לא קיבל כל הבטחה באשר להשבת כספי הקרן במידה ולא ימסרו כספים מחברים אחרים. כמו כן, הקיבוץ הדגיש כי הוא עדיין עומד על כך שכספי קרנות ההשתלמות של חבריו הינם רכושו ונעשים מאמצי גבייה שוויוניים והוגנים כנגד כל החברים במקום.


בית המשפט דוחה את התביעה


בית המשפט קבע כי אין ספק שמדובר בהליך משפטי המוכיח פעם נוספת את הקושי הטמון במעבר ממשק שיתופי למשק פרטי. עם זאת, השופט, עידו כפכפי, לא קיבל את טענותיו של התובע לכך שהוא היה "בן חורג" שננקטו כנגדו הליכים מפלים ובלתי הוגנים. בפסק הדין נקבע כי התובע הסתמך אמנם על מכתב שניתן לו מהקיבוץ, אך מדובר היה ב"הצהרה של נושאי משרה בקיבוץ ולא בהתחייבות כלשהי לגבי העתיד". עם זאת, הודגש כי הקיבוץ אכן נתן התחייבות כלפי התובע באשר לגבייה של קרנות ההשתלמות.


קיבוץ יד מרדכי טען בפני בית המשפט שהוא פעל לשם גביית החוב וכנגד חברים רבים הוחלט על קיזוז זכויות במהלך ההפרטה במקום החזרת כספים בפועל. דהיינו, נקבע כי הצהרתו של הקיבוץ בנוגע לחובם של החברים האחרים לא הופרה כלפי התובע. השופט לא מצא פסול בכך שהקיבוץ גבה מחלק מהחברים את הכספים בפועל, ומחלק מהחברים הוא פעל בדרך של קיזוז זכויות בהליך ההפרטה. למעשה, בית המשפט בחן את ניהול ההליכים על ידי הקיבוץ וקבע כי היישוב דווקא פעל בדרך שוויונית כלפי חבריו. למשל, הקיבוץ הפריד בין קרנות ההשתלמות של המורים בתחומו, אשר חלים עליהן כללים דווקניים, לבין קרנות השתלמות "רגילות". דהיינו, נעשה מאמץ לבחון כל חבר וחבר לגופו של עניין ולא ננקטה על ידי יד מרדכי התנהלות שרירותית.