וועדה רפואית לעררים איננה יכולה לבטל קשר סיבתי שנקבע בוועדה קודמת

בל (ת"א) 13669-10-11

ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה), אשר התכנסה לדון בעניינו של מבוטח ביוני 2011, קבעה כי לא התקיים קשר סיבתי בין השבר אשר נגרם לעובד בתאונת עבודה ראשונה (בדצמבר 2009) לבין השבר אשר נגרם לאחרון בתאונת עבודה שנייה (באוגוסט 2010). אי לכך, המבוטח הגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין לעבודה.

יש לכם שאלה?

פורום ועדה רפואית
פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות
פורום תאונת עבודה
פורום ביטוח לאומי
פורום אחוזי נכות

עובדות המקרה היו כדלקמן. העובד נפגע בשתי תאונות עבודה, אחת בדצמבר 2009 והשנייה באוגוסט 2010. בגין התאונה הראשונה, נקבעו למבוטח נכויות זמניות על ידי ועדות רפואיות שונות. לאחר תאונת העבודה השנייה, וועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה על מנת לדון בעניינו של המבוטח בגין התאונה הראשונה. הועדה שמעה את טענותיו של המבוטח וקבעה כי לא היה ניתן לשלול קשר סיבתי בין שתי תאונות העבודה. הביטוח הלאומי לא הגיש ערר על החלטת הוועדה וזו הפכה לחלוטה. במקביל, נקבעו למבוטח נכויות זמניות.

עם תום תקופת הנכויות הזמניות, וועדה מדרג ראשון התכנסה על מנת לדון בנכות המבוטח. וועדה זו קבעה למבוטח שיעור נכות צמיתה. המבוטח הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. וועדה רפואית לעררים התכנסה לדון בערר. לאחר שמיעת הטענות, הוועדה לעררים שללה את הקשר הסיבתי בין שתי תאונות העבודה. המבוטח מיהר ופנה לבית הדין לעבודה וזאת בטענה כי החלטתה של הוועדה המאוחרת ישבה בסתירה מוחלטת לקביעה חלוטה שנקבעה על ידי הוועדה מדרג ראשון. לדבריו, שלילת הקשר הסיבתי במקרה הנ"ל נעשתה תוך כדי חריגה בולטת מסמכותה של הוועדה לעררים.

האם וועדה מאוחרת רשאית לשלול קשר סיבתי?

השאלה אשר עמדה על הפרק בפני בית הדין לעבודה הייתה - האם הוועדה המאוחרת הייתה רשאית לשלול את הקשר הסיבתי בין התאונות וזאת למרות החלטת הוועדה הראשונה (אשר הפכה לקביעה חלוטה זה מכבר). בית הדין לעבודה קבע כי יש לענות על שאלה זו בשלילה. אי לכך, הערעור התקבל.

מושכלות ראשונים הן כי בית הדין לעבודה איננו רשאי להתערב בהחלטות המתקבלות על ידי וועדות רפואיות, וזאת כל אימת שלא נפלו בהחלטות אלה טעויות משפטיות. לדוגמא, במידה ובית הדין לעבודה סבור כי הוועדה קיבלה את החלטה תוך כדי התעלמות מחובה המוטלת עליה, מתוך שיקולים זרים או על ידי חריגה מסמכות, הוא רשאי לבטל את ההחלטה ולהשיב את העניין לדיון נוסף בפני הוועדה.
באשר לוועדה רפואית לעררים, אחת החובות אשר מונחות לפתחה הינה לנמק את החלטותיה. לנימוק זה ישנן מספר מטרות. ראשית, מטרתו ליידע את המבוטח אודות הנסיבות העומדות מאחורי החלטתה של הוועדה כפי שהתקבלה. שנית, מתן אפשרות לבית הדין לעבודה, בבוא הצורך, להתחקות אחר נסיבות ההחלטה ולבחון אותן בעיניים משפטיות. ההנמקה המצופה מהוועדה הרפואית לעררים הינה "הנמקה אשר לא רק רופא יכול ללמוד ממנה על הלך המחשבה שהוביל אליה, אלא גם לאפשר לבית הדין לעשות זאת".

בית הדין הארצי לעבודה קבע לא אחת כי כאשר וועדה רפואית מקבלת החלטה בנוגע לקיומו או היעדרו של קשר סיבתי, ולא מוגש ערר על החלטה זו (אשר מתקבל), הרי שקיומו או העדרו של קשר זה הופך לעובדה חלוטה. דהיינו, גם אם קביעת הקשר הסיבתי הייתה במסגרת דיון באשר לנכות זמנית, הרי שמרגע שקביעה כאמור התקבלה, אין להופכה אלא בערעור.

בית הדין הארצי לעבודה, במסגרת פסק דין שניתן על ידו בעב"ל (ארצי) 264/03 פסח – המוסד לביטוח לאומי, קבע כי "אין מהרהרים אחרי קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין הפגיעה בעבודה, שנקבעה על ידי וועדה רפואית קודמת". ניתן אפוא לומר כי הכלל הוא שככל שקיימת קביעה חלוטה של וועדה רפואית בנוגע לקיומו של קשר סיבתי, וועדת מאוחרת איננה רשאית לשלול קשר סיבתי זה (ואין נפקא מינה אם הוועדה הראשונה דנה בנכות זמנית או צמיתה). במקרים כגון דא, בית הדין לעבודה בוחן האם הייתה במהלך הדיון בוועדה הרפואית לעררים עילה לשנות את קביעותיה של הוועדה הראשונה בנוגע לקשר הסיבתי.

במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי התשובה לכך הינה שלילית. הטעמים להחלטה היו:

1. הוועדה הראשונה קבעה את קיומו של הקשר הסיבתי באופן מפורש שלא השתמע לשני פנים.
2. קביעת הקשר הסיבתי הסתמכה על בדיקות רפואיות שנערכו למבוטח במקום.
3. לא הוגש ערר על ההחלטה על ידי מי מהצדדים.
4. הוועדה הרפואית, בבואה לשלול את הקשר הסיבתי, הסתמכה על ממצאי הוועדה הראשונה ולא על שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות.

לסיכום, בית הדין לעבודה קבע כי הוועדה הרפואית לעררים לא הייתה רשאית להפוך את הקערה על פיה, וזאת לאחר שקיומו של קשר סיבתי נקבע באופן סופי בוועדה קודמת.