לאחר שנתיים של הליכים משפטיים, אשר כללו חקירות, שמיעת עדויות, מתן צווי מניעה, ופסק דין ארוך ומקיף המשתרע על 27 עמודים, בית המשפט השלום בטבריה הורה לבן קיבוץ ואשתו לפנות בתוך מספר חודשים את הדירה בקיבוץ בה הם מתגוררים. השופטת, רים נאדף, נדרשה במסגרת פסק דינה "לצלול" אל תוך מערכת היחסים הסבוכה של הסדרי הבנים והצעירים בקיבוץ.

 

יש לכם שאלה?

פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף
פורום דיני מושבים וקיבוצים אגודות שיתופיות | בן ממשיך


הנתבע במקרה דנן הינו בן קיבוץ אשר השתחרר לפני כ-11 שנה משירות צבאי. עם שחרורו מצה"ל בשנת 2001, הנתבע נכנס ל"הסדר צעירים" בקיבוץ. הסדר זה העניק לאחרון אפשרות להתגורר בתחומי הקיבוץ עד גיל 30 בתור "בן משק". ההסדרים הפנימיים בקיבוץ קבעו כי מעמדם של בני המשקים הללו בשנה הראשונה לאחר השחרור הצבאי הינו "בר-רשות-שכיר-בקיבוץ". לאחר תום השנה הנ"ל, ועד לגיל 30, ניתנת לאחרונים אפשרות לגור בדירה בקיבוץ בעבור דמי הרשאה חודשיים מוזלים.


בשנת 2009, כאשר מלאו לנתבע 30 שנה, הקיבוץ טען כי מעמדו כבן משק מכוח "הסדר הצעירים" פקע. אי לכך, הקיבוץ ביקש מהנתבע ומאשתו להסדיר את המשך מגוריהם כנגד חתימה מצידם על הסכם הרשאה. הנתבע והאישה סירבו לפעול כאמור. לפיכך, הקיבוץ טען כי "לא היה מנוס" מביטול ההרשאה למגורים והצגת דרישת פינוי. זאת ועוד, בקיבוץ טענו כי כאשר נציגיו ביקשו להסדיר את סוגיית המגורים של הנתבע ואשתו, הם הופתעו לגלות כי השניים עשו בחדר המדרגות כבשלהם והיה צורך להוציא כנגדם צווי סילוק.


פרשנות הסדר הצעירים במוקד הדיון


השופטת נדאף אסרה באפריל 2010 על הנתבעים לנעול דלת עץ שהותקנה על ידם בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים. כמו כן, השופטת קבעה כי עליהם להסיר את תוספות הבנייה שהוספו על ידם למבנה, לפנות את המקום ממכשירים חשמליים וחפצים, ולאפשר לדיירים אחרים לעבור במתחם. במקביל, הקיבוץ הגיש כנגד הנתבעים תביעה לסילוק ידם מהדירה. בכתב התביעה נטען כי יש להורות על סילוקם של הנתבעים, הן מהדירה והן מחווה לגידול בעלי חיים אשר הם הקימו במשק (ובה גידלו עופות וחזירים).


נציגי הקיבוץ טענו כי החווה עלתה כדי "מטרד של ממש" אשר סיכן את גידול העופות במשק הקיבוצי. כמו כן, הקיבוץ הוסיף ודרש את הפסקת השימוש של הנתבעים במערכת ההשקיה של הקיבוץ לצורך שימושי מים בחווה, מקל וחומר כאשר הנתבעים לא נשאו בעלויות הצריכה.


הנתבעים טענו כי במסגרת "הסדר הצעירים" היה על הקיבוץ לאפשר להם תקופת לימודים מחוץ לקיבוץ וקבלת חברות אוטומטית לאחריה. לטענתם, הגורמים בקיבוץ הפרו כלפיהם את תקנון המקום בכך שבמהלך אסיפת חברים שקיימה דיון פורמאלי בנושא, שאלת חברותם "לא הועלתה באופן אובייקטיבי". לטענתם, הם גרים במקום מזה 12 שנים וכעת הם מתכוונים להרחיב את משפחתם ולעבור לדירה גדולה יותר בקיבוץ. הנתבעים הוסיפו כי כך הובטח להם באופן ברור ורשמי ממזכירות הקיבוץ. באשר לחוות בעלי החיים, נטען כי מדובר ב"פינת חי" ולא ב"חוות גידול".


במקביל להליכים הנ"ל, ולאחר שהנתבעים לא מילאו אחר פסיקה של בית המשפט שחייבה אותם בתשלום הוצאות שונות, בית המשפט נתן ביולי 2011 פסק דין לפינויים מהמקרקעין (הן מהדירה והן מחדר המדרגות). הנתבעים ביקשו לבטל את פסק הדין ובית המשפט קיבל בקשתם לאחר כארבעה חודשים. עם זאת, בית המשפט חייב אותם בתשלום הוצאות משפט בסך 4,000 שקלים והורה על המשך הליכים בתיק.


יפנו את הדירה


בפסק הדין הנוכחי נקבע באופן סופי כי הנתבעים יפנו את השטח. השופטת הדגישה כי היות והדירה נשוא התובענה נמצאת בשטח אשר מוקצה לפי הסכם המשבצת לקיבוץ, אין ספק כי מדובר בזכויות קנייניות השייכות לקיבוץ. אי לכך, נקבע כי היות והנתבעים לא השכילו להוכיח כל זכות בדירה, אשר הייתה למצער גוברת על זכותו של הקיבוץ, הרי שדין תביעת הסילוק להתקבל.


השופטת הוסיפה כי גם אם הנתבע צודק בכך שהקיבוץ לא דן בתום לב ובפתיחות הדרושה בבקשתו להתקבל כחבר, הרי שלא היה בכך כדי להקים לו זכות כלשהי למגורים בנכס. בפסק הדין הודגש כי העלאת סוגיית חברות באסיפת חברים בקיבוץ איננה מעידה באופן אוטומטי על קבלת הבקשה. דהיינו, אסיפת החברים איננה חותמת גומי אשר מטרתה לקבל בקשות ולאשרן באופן מיידי. השופטת הוסיפה כי היא לא הבינה מדוע הנתבעים סירבו לחתום על הסכם ההרשאה בתום התקופה לפי "הסדר הצעירים". זאת ועוד, נקבע כי גם העובדה שהנתבעים גרו בנכס במשך למעלה מ-10 שנים לא הייתה יכולה לסייע בידם. בפסק הדין הודגש כי ההרשאה הארוכה לגור בדירה הייתה טמונה בהסכם מפורש ועם תום התקופה פקעה גם הזכות.