רופאים ואחיות מתמודדים יום-יום עם סיטואציות קשות ביותר. לעיתים, הם נאלצים להביט למוות בעיניים ולהימצא בנסיבות לא פשוטות בלשון המעטה. על פי רוב, העבודה בתנאים אלה "מחשלת" את הצוות הרפואי. עם זאת, לא אחת, גם רופאים ואחיות אינם מצליחים לעמוד בלחץ. האם סיטואציה חריגה במשמרת יכולה לגרום גם לנזקים נפשיים? כפועל יוצא מכך, האם נזק נפשי כאמור הוא תאונת עבודה? להלן דוגמא למקרה אשר זהו עניינו.

 

יש לכם שאלה?

פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות
פורום ועדה רפואית
פורום אחוזי נכות
פורום אובדן כושר עבודה
פורום תאונת עבודה


אחות אשר טיפלה בשתי חולות שלקו בשפעת החזירים, הגישה תביעה לביטוח לאומי להכיר בה כנפגעת עבודה, וזאת לאחר שהיא לקתה בטראומה בגין הטיפול הקשה והמסובך. לאחר שהביטוח הלאומי דחה את התביעה, האחות פנתה לבקש מזור בפני בית הדין האזורי לעבודה. בית הדין בחן את נסיבות המקרה וקבע כי דין התביעה להתקבל. דהיינו, נקבע כי האחות תוכר כנפגעת עבודה ותהיה זכאית לזכויותיה מכוח הכרה זו לפי חוק הביטוח הלאומי.


עובדות המקרה היו כדלקמן. התובעת עבדה בבית חולים ביום הכיפורים תש"ע (2009). במהלך המשמרת, אשר הייתה ארוכה באופן חריג (29 שעות רצופות), האחות טיפלה בשתי נשים שלקו בשפעת החזירים ואשר אושפזו במחלקה מצב קשה. יוזכר כי מדובר במחלה חשוכת מרפא, אשר הייתה בתקופה הנ"ל בשיאה.


הצוות הרפואי אשר עבד עם האחות ביום המדובר לא הסכים להיכנס לחדר החולות וכל הנטל נפל על כתפיה של התובעת. השופט, יוסף יוספי, תיאר בפסק הדין את תנאי העבודה הקשים של האחות ביום נשוא התובענה.


במקום לעבוד משמרת אחת ביממה, כפי שהתובעת הייתה מועסקת בשגרה, מדובר בעבודה בת כ-30 שעות רצופות. התובעת לא ישנה במשך למעלה מיממה, וזאת גם בהפוגה אשר הייתה מיועדת לשינה. כמו כן, במהלך כל המשמרת היא הייתה צמודה לשתי חולות קשה אשר היו נתונות בסכנת חיים של ממש. לא זו אף זו, היא בעצמה הייתה עלולה לחלות במחלה המידבקת בשל קרבתה לחולות. ואם לא די בכך, החולות נקשרו עמוקות לאחות וביקשו את נוכחותה באופן בלתי פוסק. יודגש כי החולות היו אמנם מונשמות, אך הן היו גם בהכרה מלאה ומוחלטת.

 

המוסד לביטוח לאומי: "לא אירוע קשה ראשון" | בית המשפט: "אירוע חריג וחריף בחומרתו"


המוסד לביטוח לאומי טען למעשה כי עבודתה של התובעת ביום המדובר לא הייתה חריגה במיוחד ולא היה קשר בין האירועים המתוארים למצוקה הנפשית. בית הדין לעבודה דחה תפיסה זו. בפסק הדין נכתב כי אמנם האחות נחשפה בעבר למצבים קשים (לדוגמא, טיפול בפצועי עופרת יצוקה), אך אין ספק שהמשמרת עם החולות בשפעת החזירים היה חמור מהרגיל. העובדת סיפרה כי לאחר שהיא סיימה את המשמרת במוצאי יום הכיפורים, היא הלכה לחניון בית החולים ושם חשה לפתע "קושי לנשום ופחד משתק". מאז, התובעת לא שבה לעבודתה במחלקה וזאת בטענה שהיא איננה מסוגלת לעשות זאת מבחינה נפשית.


בית הדין לעבודה קיבל את התביעה. השופט כתב בפסק הדין כי הוא התרשם לחיוב מעדותה הכנה של האחות ונקבע כי "ניכר שהיא תיארה את המקרה לאשורו". יוספי הוסיף כי האחות ענתה על כל השאלות אשר הופנו לעברה, גם כאשר התשובות שהיא נאלצה לתת לא היו "נוחות עבורה". משמע, הוכח כי התובעת ביקשה לתאר את הדברים כהווייתם ולא ניסתה להגזים או להפריז בנסיבות המדוברות. לסיכום, נקבע כי התובעת הוכיחה את הקשר הסיבתי שבין המשמרת הקשה ביום הכיפורים לבין נזקיה הנפשיים ואובדן כושר העבודה המוחלט שלה. אי לכך, נקבע כי יש להכיר בתסמונת הפוסט-טראומתית בה לקתה התובעת כתאונת עבודה.