סע (נצ') 25810-09-10‏ ‏

 

החוק בישראל קובע כי זכויות עובדים יכולות להיות תולדה של חוקי מגן, חוזה עבודה, הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה. צווי הרחבה הינם למעשה צווים אשר מרחיבים את זכויותיהם של עובדים בענפים מסוימים, למשל בענף החקלאות. פעמים רבות, כאשר מוגשת תביעה לבית הדין לעבודה, העוסקת בזכויותיו של עובד פלוני, האחרון טוען כי יש לקבוע את המגיע לו על בסיס צו הרחבה. כאשר המעביד טוען שצו ההרחבה לא חל על מערכת היחסים בין הצדדים, בית הדין לעבודה יידרש לסוגיה.

 

יש לכם שאלה?

פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר
פורום חוזה עבודה
פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים


הלכה פסוקה היא כי המבחן הקובע והמכריע באשר לתחולתו של צו הרחבה נובע מעיסוקו של המעביד (המפעל) ולא העובד הבודד. מדובר אפוא בשאלה עובדתית אשר יש להוכיחה והנטל מונח על כתפיו של הטוען לתחולה. להלן דוגמא למקרה כאמור.


מה הייתה העבודה של התובע בפועל?


התובע במקרה דנן עבד אצל הנתבע במשך כעשר שנים וחצי. עבודתו הסתיימה עם מסירת מכתב התפטרות באמצעות בא כוחו. הנתבע הינו בעל משק חקלאי המפעיל גם צימרים ומסעדה במושב. השטח החקלאי כולל 7 דונמים של שזיפים ואגסים, ו-15 דונמים של כרמים. התובע מתגורר בסמוך למושב בעיירה הדרוזית מג'דל שמס ובמהלך כל תקופת עבודתו שולם לו שכר חודשי גלובאלי. השכר הגיע בשיאו ל-7.500 שקלים בחודש, ובשנתיים האחרונות להעסקתו התובע הרוויח 6,000 שקלים בחודש (בעקבות צמצום הקיף העבודה מבחינת שעות וימים).
לאחר ההתפטרות, העובד הגיש תביעה כנגד המעסיק וטען לזכויות שונות. חלק מהטענות התבססו על צו ההרחבה בענף החקלאות.

 

המעסיק טען כי הצו לא חל על הצדדים, ואילו העובד ביקש להחיל את הזכויות האומרות גם במקרה הרלבנטי. לטענת התובע, הוא עבד בעיקר בעבודות חקלאיות אך גם בתחזוקת הצימר והמסעדה. המעסיק הציג תשתית עובדתית אחרת. לדבריו, התובע הועסק אך ורק כ"איש אחזקה ועובד במסעדה". לטענתו, עבודותיו החקלאיות של התובע היו "שוליות בלבד" והתבצעו רק מספר ימים בשנה בתקופת הקציר.
כאשר התובע נשאל אודות מתכונת העבודה שלו, הוא ענה כי הוא עבד בחקלאות באופן תדיר ועקבי.

 

לטענתו, הוא עבד בחקלאות אצל הנתבע "כל יום" וזאת בשילוב עם המסעדה והצימר. על מנת לחזק את טיעוניו, התובע הביא לעדות שניים מעובדי הנתבע. עם זאת, עדים אלה הועסקו במסעדת הנתבע ואף אחד מהם לא היה יכול לשפוך אור על היקף עבודתו של התובע בחקלאות.


המעסיק לא עסק בחקלאות באופן ישיר


בית הדין לעבודה קבע כי בהתאם לראיות אשר הושמעו, היה צריך לבחון מהו עיקר העיסוק של המעסיק-הנתבע. עיון בתלושי השכר שהונפקו לתובע העלה כי האחרון הועסק ב"מחלקה: חקלאות". כמו כן, חוזה העבודה של התובע הגדיר את עיסוקו כ"חקלאות ושיפוצים בצימרים". לכאורה, נראה כי התובע אכן הועסק בעבודות חקלאיות. עם זאת, כפי שצוין לעיל, המבחן הקובע מתייחס למעסיק. בית הדין לעבודה קיבל את טענותיו של המעביד לכך שעיקר עיסוקו לא היה בחקלאות אלא בצימרים ובמסעדה.


הנתבע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי היות והוא גר במושב בצפון הסמוך לחרמון, המקום מכוסה בשלג חודשים רבים במהלך השנה. אי לכך, עבודות החקלאות אינן רבות ודורשות כ-5% בלבד מהזמן במהלך השנה. זאת ועוד, הנתבע ציין כי הוא השתמש בקבלנים חיצוניים על מנת לבצע את המטלות המעטות בשטחים החקלאיים (כגון ריסוס או השקיה) והתובע רק פיקח על הקבלנים החיצוניים הללו מטעמו.


לסיכום, התובע לא הצליח לסתור את טענותיו של הנתבע באשר לאי-עיסוקו בחקלאות באופן עיקרי ועל כן תביעתו נדחתה. כאמור, הנטל להוכיח את עיקר עיסוקו של המעסיק הונח על התובע (הטוען לקיומו של צו ההרחבה), ונטל זה לא הורם כנדרש.