אין כל ספק כי הכביש עלול להיות מקום מסוכן - הן עבור נהגים, הן עבור נוסעים והן עבור הולכי רגל. מערכת היחסים בין הגורמים השונים העושים שימוש בדרך יכולה במקרים מסוימים לגרום לתאונות מצערות.
יש לכם שאלה?
אחד האזורים הבעייתיים ביותר מבחינת המפגש בין הולכי רגל ורכבים הינו מעבר החצייה. על פי נתונים שפורסמו לאחרונה (מאי 2012) על ידי עמותת "אור ירוק", מדי שנה נהרגים בישראל כ-25 הולכי רגל במעברי חצייה. בשנת 2011, כ-1,100 הולכי רגל נפגעו בתאונות במעבר חצייה כאשר עבור 15 מהם הייתה זו החצייה האחרונה. 92 הולכי רגל נוספים נפצעו באורח קשה. למעשה, שניים מכל שלושה הולכי רגל אשר נפגעים בתאונות דרכים נפגעים בעת חציית מעבר חצייה.
תקנות התעבורה קובעות באופן מפורש כי רכב אשר מגיע לאזור ובו מעברי חצייה צריך להאט ולהיזהר. תקנה 51 לתקנות התעבורה קובעת כי אדם חייב לנהוג את רכבו במהירות סבירה, בהתחשב בתנאי הדרך, מצב התנועה ומכלול הנסיבות, וזאת תוך כדי שהוא שומר לעצמו יכולת שליטה מוחלטת על הרכב. דברים אלה נאמרים ביתר שאת כאשר מדובר במעברי חצייה.
תקנה 52 לתקנות קובעת באופן מפורש כי בעת התקרבות למעבר חצייה יש להאט את מהירות הרכב ואף לעצור במידת הצורך. כמו כן, תקנה 67(א) מוסיפה וקובעת כי בעת התקרבות למעבר חצייה, כאשר הולכי רגל חוצים את המעבר, הנהג חייב לאפשר לאחרונים להשלים את החצייה בבטחה ואם יידרש לכך עליו לעצור את רכבו לחלוטין.
שטח מת, האם טענת הגנה טובה?
במילים פשוטות, פקודת התעבורה קובעת כי נהג חייב להתאים בכל זמן את מהירות נסיעתו למצב הדרך, ובפרט כאשר הוא נוסע באזור ובו מעבר חצייה. פעמים רבות, נהגים אשר מוגש כנגדם כתב אישום בגין גרימת תאונת דרכים במעבר חצייה, מעלים טענות שונות כגון שדה ראייה חסום, רכבים החונים על מעבר החצייה וכדומה. על פי רוב, אין בכך כדי לסייע לנהג בבית המשפט.
לדוגמא, ברע"פ 6918/02 אחיה נ' מדינת ישראל נקבע כי גם אם נהג יוכיח שהיה קיים במקום "שטח מת", הרי שהוא לא יוכל לטעון שהוא היה פטור מפני חובת הזהירות המונחת על כתפיו כלפי הולכי הרגל במעבר החצייה. טענות כגון מעבר חצייה מוסתר, או הולך רגל נעלם, יהיו לרוב כ"חרב פיפיות". למעשה, הלכה פסוקה היא נהג סביר צריך לצפות מצב של חציית הולכי רגל את הכביש כאשר הוא רואה מעבר חצייה לפניו. אי לכך, במידה ושדה הראייה איננו מלא, שומה על הנהג להגביר את זהירותו יתר על המידה ולהאט את רכבו בהתאם לתנאי השטח.
הולך הרגל התפרץ לכביש?
נהגים רבים אשר פוגעים בהולכי רגל על מעברי חצייה מעלים טענה נוספת - "הולך הרגל קפץ אל הכביש". חשוב להדגיש כי בתי המשפט, במרבית המקרים, אינם מקבלים טענת הגנה כגון דא. לדוגמא, נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת ברלינר, התייחסה לכך בפסק דין אשר ניתן על ידה בע"פ (מחוזי- ת"א) 70642/08 מדינת ישראל נ' יעקב בן בידה תגדייה.
כותבת השופטת, "גם אם מבחינה עובדתית המנוח (הולך הרגל במקרה זה) התפרץ לכביש במפתיע, לא התנתק הקשר המשפטי והסיבתי בין רשלנותו של הנהג לבין התרחשות התאונה הקטלנית". דהיינו, התנהגות רשלנית מצידו של נפגע איננו שוללת את קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לאחרון לבין מעשיו של המזיק. למעשה, נהג סביר המתקרב למעבר חצייה צריך לצפות, כאדם מן היישוב, שהולכי רגל "עלולים" להתפרץ במפתיע לכביש. קל וחומר הדברים אמורים כאשר מדובר באזור ובו ילדים רבים (אך הדבר נכון גם לגבי מבוגרים ואף קשישים).
הולך הרגל חצה למרות שראה את הרכב מתקרב
לעיתים, נהגים שהוגש כנגדם כתב אישום בגין תאונת דרכים במעבר חצייה טוענים כי למרות שהולך הרגל הבחין ברכבם מתקרב הוא התחיל לחצות את הכביש חרף הסיכון הברור. בית המשפט איננו נוטה לקבל את טענות מסוג זה. לדוגמא, השופט תיאדור אור התייחס לכך בפסק דין אשר ניתן על ידו בבית המשפט העליון בע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל.
כותב השופט אור, "נהג אשר מתקרב לקראת מעבר חצייה צריך בהחלט לקחת בחשבון מצב בו הולך רגל ימשיך/יתחיל לחצות למרות שהוא רואה אותו 'שועט' לכיוונו". הולכי רגל רבים נוטים להניח כי נהגי רכבים המתקרבים למעבר חצייה יעניקו להם את זכות הקדימה המגיעה להם על פי חוק. אכן, זכות קדימה לא לוקחים אלא מקבלים, אך הדבר נכון יותר בנוגע לרכבים. בתי המשפט נוטים להגן בתוקף על זכות הקדימה הנתונה להולכי רגל במעבר חצייה. לא אחת, מעברי החצייה הוכרו כאוטונומיה המוחלטת של הולכי הרגל בכבישים.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
