חובת הנאמנות החלה על בורר ואימתי תתקבל בקשה להעברת בורר מתפקידו?

סעיף 30 לחוק הבוררות קובע כי חלה על בורר חובת נאמנות כלפי צדדים בהליך המתנהל בפניו. השופט דנציגר, בפסק דין אשר ניתן על ידו במסגרת רע"א 296/08 ארט בי נגד עז' המנוח ג'ק לוברמן, התייחס לכך בקובעו כי ההוראה הנמצאת בסעיף 30 לחוק מביאה לידי ביטוי את החובה הבסיסית המוטלת על הבורר "לנהוג בנאמנות כלפי הצדדים ולהימנע ממצב של ניגוד עניינים ו/או משוא פנים".

יש לכם שאלה?

פורום בוררות: בוררות בסכסוכים עסקיים, מסחריים ומקרקעין

בפסק דין זה נקבע כי ניתן לגזור מסעיף 30 לחוק הבוררות הוראה נוספת הנמצאת בסעיף 11(1) לחוק אשר מאפשרת לבית המשפט, כאשר הוא סבור שהבורר איננו ראוי עוד לאמון הצדדים, להעביר את האחרון מתפקידו. המבחן להעברת בורר מתפקידו הינו מבחן אובייקטיבי. דהיינו, אין די בתחושותיו הסובייקטיביות של אחד הצדדים לגבי נאמנות הבורר ויש להוכיח את הטענה מבחינה אובייקטיבית. השיקולים בעניין זה הינם:

1. סבירות הזמן אשר חלף מאז תחילת ההליך המשפטי ו/או הליך הבוררות.
2. התנהגות הבורר (או הבוררים).
3. התנהלות הצדדים בהליך.
4. הנזק אשר עלול להיגרם למי מהצדדים (או צדדים שלישיים) במידה והבורר יועבר מתפקידו. נזק זה נמדד בהתאם לתועלת בהותרת הבורר במעמדו.
5. האם הצד אשר מבקש את העברת הבורר סבל מעיוות דין?
6. האם קיימים שיקולי צדק נוספים אשר מצדיקים את העברת הבורר מתפקידו?

הלכה פסוקה היא כי מעבר לשיקולים אשר נמנו לעיל, ואשר אינם (כמובן) רשימה סגורה, בית המשפט יבחר להעביר בורר מתפקידו במקרים קיצוניים בלבד (זאת בשל הכבוד הניתן להליכי הבוררות, האינטרס הציבורי בהעברת סכסוכים משפטיים לבוררות, וחשש מפני פגיעה לא מידתית בשמו הטוב של הבורר).

מהי חובת הגילוי המוטלת על הבורר?

במקרים בהם עולה פנייה לאדם להתמנות כבורר, מוטלת על האחרון חובת גילוי מוגברת. השופט דנציגר הגדיר חובה זו כ"חובה מלאה". דהיינו, שומה על הבורר לוודא, עוד בטרם הוא מקבל על עצמו את התפקיד, כי אין לו (או למי משותפיו או עובדיו) קשר קודם עם הצדדים. קשר זה יכול להיות עסקי, משפחתי או כל קשר אחר (לרבות יחסי עוינות וסלידה).

השופט (בדימוס) א' שטרוזמן התייחס לכך בקובעו כי מוטל על הבורר להעניק לחובת הגילוי ביטוי בכתב, כבר בישיבת הבוררות הראשונה, וזאת בנוגע להיכרות מוקדמת עם מי מהצדדים. כמו כן, השופט שטרוזמן הרחיב וקבע כי הבורר צריך לנקוט כאמור גם בנוגע לעדים הנשמעים בהליך הבוררות. נקבע כי "ככל שהבורר ימהר ויחשוף את זיקתו למי מבעלי הדין בטרם עת, כך ייטב לשם חוסנו של פסק הבוררות ולהליך כולו".

דהיינו, גם כאשר הבורר סבור כי אין משמעות להיכרות ו/או לקשר הקודם, עליו להביא את הדבר לידיעת הצדדים. הלכה פסוקה היא כי גילוי מוקדם וכנה מצד הבורר יסייע באופן ניכר בהקטנת הסיכוי לתקיפת הפסק שיינתן על ידו בשלב מאוחר ויותר (וכתולדה מכך ימנע גרימת נזקים לפסק הספציפי, ולמוסד הבוררות באופן כללי).