תא (חי') 8589/06

 

פעמים רבות, במהלך פעילות צה"ל ביהודה ושומרון, החיילים משתלטים על מתחמים פרטיים של תושבי המקום ומקימים בהם "בסיסים מאולתרים". במקרים בהם הפעילות הצבאית גורמת לפגיעה בלתי סבירה בנכס, ונשארים במקום נזקים לאחר עזיבת החיילים, ייתכן ותקום לבעליו עילת תביעה כנגד המדינה. לא אחת, המדינה תעלה את טענת ה"פעילות המלחמתית". דהיינו, טענה כי הנזקים נגרמו בשל פעילות מלחמתית ועל כן המדינה חסינה מפני תביעות בגינם. עם זאת, בתי המשפט דוחים לא אחת טענות הגנה אלה ופוסקים פיצויים. להלן דוגמא למקרה כאמור.

 

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור אשר הוגש על ידי המדינה בעקבות חיובה בפיצויים לפלשתינאי בעל מתחם בילויים באזור הר גריזים אשר ליד שכם. התביעה המקורית הוגשה לבית משפט השלום בגין נזקים אשר נגרמו לתובע בעקבות שהותם של חיילי צה"ל במתחם בבעלותו. התובע טען כי נגרמו לו שורה של נזקים וכניסתו למתחם נמנעה במשך מספר חודשים. המדינה טענה בערעור, וכך גם בהליך המקורי, כי היא תפסה את המתחם כחלק מהמאבק בטרור הפלשתינאי באותם הימים. נטען כי המדינה לא הייתה חייבת בנזיקין, גם אם נגרמו לתובע נזקים כלשהם, וזאת משום שעסקינן בפעילות מלחמתית. בית משפט השלום דחה כאמור את טענות המדינה.

 

"וונדליזם לשמו"


בפסק הדין נקבע כי "המדינה לא הציגה כל ראיה בנוגע לצורך בתפיסת המתחם, ובמקום לא התנהלה פעילות מלחמתית. למעשה, החיילים שהו במתחם הבילויים במשך מספר חודשים, וזאת תוך כדי שהם ישנים במקום, מתרחצים שם, אוכלים ומאחסנים ציוד". השופטת קבעה כי לא היה מנוס מהחלטה שהתובע אכן הוכיח את הנזקים אשר נגרמו לו בגין התנהלות המדינה במקרה דנן.


השופטת הוסיפה ומתחה ביקורת חריפה ביותר על צה"ל. נקבע כי "לא ייתכן שלא תיערך בדיקה בנוגע להרס כה גדול אשר נגרם למתחם מסוים, וזאת לאחר שלא הוכחה פעילות מלחמתית. יודגש כי המקום נתפס במשך מספר חודשים על ידי חיילי צה"ל והיה באחריותם". בפסק הדין הודגש כי הגורמים האחראים מטעם המדינה לא הציגו הסבר לנזק אשר החיילים גרמו למתחם הבילויים ועלה חשש כי מדובר ב"וונדליזם לשמו".


פעילות מלחמתית - על פי הפעילות הספציפית ולא על בסיס הרקע הכללי


השופטת הדגישה כי המשפט הישראלי לא אימץ לחיקו את דוקטרינת ה-"Act of State" המעניקה למדינה חסינות מפני תביעות נזיקין המוגשות כנגדה על ידי מי שאיננו אזרח שלה או שנמצא במקום שיפוט שאיננו ישראלי. דהיינו, במקרים בהם נגרמו למאן דהו נזקים בלתי סבירים בגין פעילות צה"ל ביהודה ושומרון, וזאת כאשר לא מדובר בפעילות מלחמתית, הרי שהמדינה יכולה להיות מחויבת בפיצויים.


בנוגע לפרשנות המונח "פעילות מלחמתית", השופטת ציינה את הדיון בעניין אשר נערך בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 5964/92 גמאל קאסם בני עודה נ' מדינת ישראל. במקרה זה, נקבע בבית המשפט העליון בהרכב מיוחד כי יש לבחון את הפעולה אשר בוצעה על ידי כוחות הביטחון מבחינת המקרה הספציפי ולאו דווקא ברקע המלחמה הכללית. דהיינו, העובדה כי מתנהלת מלחמה בין חיילי צה"ל לבין מחבלים בעיר שכם, איננה מצדיקה נזקים אשר נגרמים על ידי צה"ל לעיירה רחוקה משם שלא במהלך לחימה. הודגש כי הצבא, גם כאשר הוא נלחם ביהודה ושומרון, מבצע שורה ארוכה של פעולות שלא ניתן להגדיר אותן כ"פעולות מלחמתיות".


במקרים כגון דא, בית המשפט עומד על שורה של היבטים כגון - נסיבות האירוע, מטרת הפעולה, משך הפעולה, מקום האירוע, האיום אשר קדם לפעולה, טיב הכוח הפועל, עוצמת הכוח הצבאי שהופעלה ועוד. "במקרה דנן, לא הוכח כי החיילים אשר תפסו את המתחם היו בסכנת חיים ובשל כך החליטו לבצע פעולות אשר גרמו להרס רכוש והשחתתו", נכתב בפסק הדין.