מעסיקים ישראלים רבים מתקשרים עם עובדים תושבי הרשות הפלשתינאית. העסקתם של עובדים אלה כפופה לאישורי עבודה הניתנים להם מהרשויות בישראל. רישיונות העבודה הנ"ל מחודשים מעת לעת. כאשר רישיון העבודה לא מחודש, וכתוצאה מכך העובד מאבד את פרנסתו, ייתכן ותקום חובה כלפי המעסיק לשלם לאחרון פיצויי פיטורים. להלן דוגמא למקרה כאמור.
יש לכם שאלה?
עובד פלשתינאי, אשר הועסק במסעדה בקיסריה בתור טבח, במשך תקופה לא רצופה שנמשכה כ-20 שנה, הגיש כנגד מעסיקתו לשעבר תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. העובד טען כי הוא לא רצה להפסיק את עבודתו במקום, והדבר נכפה עליו כאשר המסעדה לא פעלה לחידוש רישיון העבודה שלו. לדבריו, לאחר שרישיון העבודה האחרון שלו פג, הוא פנה למנכ"ל המסעדה וביקש לחדש אותו. התובע טען כי המנכ"ל התחמק והתעלם ממנו, תוך שהוא מסנן את שיחות הטלפון שלו, ובכך הוא למעשה גרם לפיטוריו.
מנגד, מנכ"ל המסעדה טען כי התובע הפסיק להגיע לעבודה מבלי לתת הודעה מוקדמת ולא היה מדובר בפיטורים. הנתבע הוסיף כי הרשויות לא הסכימו לחדש את רישיון העבודה של התובע בטענה כי הוא קיבל רישיון לעבוד אצל מעסיק אחר. בית הדין לעבודה בחן את אופן התנהלותה של המסעדה במקרה דנן, וקבע כי העובד היה זכאי לפיצויי פיטורים היות ועבודתו הופסקה שלא באשמתו.
זכויות עובדי שטחים בישראל
בית הדין הארצי לעבודה עסק לא אחת בזכויות עובדים תושבי הרשות הפלשתינאית. הלכה פסוקה היא כי כאשר קיימת מניעה אובייקטיבית להמשיך ולהעסיק את העובד הפלשתינאי, וכתוצאה מכך העבודה מופסקת, נסיבות המקרה תיבחנה בהתאם למכלול הראיות הרלבנטיות. במקרים כגון דא, מצופה מהמעסיק הסביר לפעול לשם השגת הרישיונות להמשך העסקתו של העובד. כמו כן, בית הדין לעבודה בוחן גם את התנהגותו של העובד ואת העילה לאי חידוש רישיונו. לדוגמא, כאשר העובד מאבד את רישיון העבודה מחמת מעשים פליליים מצידו, המעסיק איננו חייב בתשלום פיצויי פיטורים לאור אי הסכמת הרשויות לחידוש הרישיון. עם זאת, במקרים בהם הרישיון פקע, והמעביד לא פעל כמעסיק סביר לשם חידושו, האחריות להפסקת העבודה תונח לפתחו.
בפסק דין אשר ניתן על ידי השופטת (בתוארה אז) נילי ארד, בשנת 2005, נקבע כי כאשר עבודת עובד פלשתינאי הופסקה מחמת הטלת סגר על שטחי הרשות, ייתכן ותקום אחריות על המעסיק לתשלום סכומים שונים לעובד בעקבות כך. ארד לא קבעה מסמרות בעניין זה וזאת משום שהמעביד במקרה של סגר איננו יכול לשנות את רוע הגזירה. עם זאת, מנגד, נקבע כי העובד יפגע במקרה כגון דא פעמיים - פעם ראשונה כאשר הוא מאבד את מקום עבודתו, ופעם שנייה כאשר נשללים ממנו פיצויי הפיטורים. ארד הייתה סבורה כי "מדיניות חברתית ומשפטית ראויה תשית על המעסיק תשלום סכומים מסוימים לעובד, קל וחומר כאשר מדובר בעובד פלשתינאי שזכויותיו משולמות לפי הדין הישראלי".
במקרים בהם הסגר הינו חלקי בלבד, אשר במהלכו ניתנים לעובדים הקלות מסוימות ומתאפשרת כניסתם של חלק מהם לישראל, הסוגיה הינה שונה. במקרה כגון דא, זכאותו של העובד לתשלום סכומים שונים נובעת מבחינת "סבירות פעילות הצדדים בחוזה העבודה". מצד אחד, העובד יהיה צריך להוכיח שהוא נותר זמין לעבודה והיה מוכן להמשיך לעבוד אצל המעסיק. מאידך, המעסיק יצטרך להוכיח שהוא עשה "כל שנדרש בדין וכל שהיה ניתן לעשות" על מנת להוציא רישיון עבודה לעובד. "קביעה אחרת תעניק למעסיק היתר ומוצא קל לנער חוצנו מעובד שהתשלום עבור העסקתו גבוה", נכתב בפסק הדין.
מן הכלל אל הפרט - המעסיק לא עשה דבר לשם חידוש הרישיון, העובד יהיה זכאי לפיצויים
במקרה דנן, בית הדין לעבודה מתח ביקורת על התנהלות המעסיק וקבע כי ניכר שהאחרון ביקש להביא להפסקת עבודתו של התובע מבלי לשאת בתשלומים הכרוכים בכך לפי חוק. בית הדין קבע כי המעסיק לא הוכיח שהוא פעל "במרץ" כדי להסדיר את אישור הכניסה, ובכך הוא הפר את חובתו כלפי התובע בתור מעסיק סביר. המעסיק לא הציג ולו פנייה אחת לרשויות בעניין זה ורק טען בעלמא שהרשויות סירבו לחדש הרישיון.
מנגד, העובד הוכיח שהוא פנה פעם אחר פעם למעסיק על מנת לחדש את הרישיון והוא הציג גם מסמכים רשמיים מטעם שירות התעסוקה שהעידו על כך שלאחר פיטוריו הוא לא עבד במקום עבודה אחר בישראל (או לפחות לא הוצא לו רישיון עבודה כגון דא). יודגש כי בסופו של היום המעסיק לא חויב בפיצויי פיטורים וזאת משום שהעובד לא הוכיח ששנת עבודתו האחרונה הייתה רצופה. דהיינו, הוכח כי עבודתו הופסקה פעמים רבות והוא לא צבר את הוותק הדרוש המקים זכות לפיצויים. בית הדין לעבודה קבע כי העובד אכן פוטר, אך לא בתום שנת עבודה. דהיינו, למרות מחדליו של המעסיק, האחרון לא חויב בפיצויים. עם זאת, הוא חויב בתשלום הודעה מוקדמת.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
