קריין חדשות ברשות השידור, אשר הועסק בטלוויזיה וברדיו בערבית, פוטר מעבודתו. בעקבות הפיטורין, הקריין פנה לבית המשפט על מנת לבטל את המהלך. לדאבונו, בית המשפט המחוזי אישר את הפסקת עבודתו. נקבע כי התובע, עורך דין בהכשרתו, אשר עבד ברשות השידור בהפקת תוכניות משפטיות, עבד במקביל גם כעורך דין פרטי במשך כחמש שנים. בית המשפט ציין כי עבודתו של העובד במסגרת הפרטית נעשתה ללא אישור. יתרה מכך, הוא אף הוזהר בנושא אך לא חדל מעיסוקיו הפרטיים.
יש לכם שאלה?
לפני כשנתיים, בינואר 2011, בית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה גזר על העובד פיטורים מיידים (תוך תשלום מלוא פיצויי הפיטורים והזכויות השונות). כמו כן, נקבע כי האחרון לא יוכל לשוב לרשות השידור או לשירות המדינה במשך שנה. העובד הגיש ערעור על גזר הדין. במקביל, בקשתו לעכב את ביצוע גזר הדין התקבלה. עם זאת, ערעורו נדחה על ידי בית הדין לעבודה.
האם אפליה בעבודה? האם נוהל "עבודה פרטית" לא נאכף?
העובד הפנה בערעורו לעונשים קלים יותר אשר נפסקו על עובדים אחרים ברשות השידור וטען לאפליה בעבודה. השופט דחה טענות אלה בעודו מציין כי עונשים קלים היו מנת חלקם של עובדים שהגיעו עם המדינה להסדרי טיעון. הודגש כי העובד במקרה דנן ניהל את מלוא ההליכים עד תומם, ואין לו להלין אלא על עצמו.
יש לציין כי המערער הגיש בקשה לעבודה פרטית. עם זאת, הוא החל לעבוד באופן פרטי, במקביל לעבודתו ברשות השידור, וזאת טרם התקבלה תשובה בעניינו. כעבור כארבע שנים ממועד הגשת הבקשה, העובד קיבל תשובה שלילית. הודגש כי במרוצת השנים העובד ייצג לא פחות מ-11 בעלי דין כנגד המדינה. דהיינו, הוא הציב עצמו במצב של ניגוד עניינים (הן על פי כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, והן על פי הוראותיו המפורשות של התקשי"ר).
בית המשפט קבע כי העובד ידע שמעשיו אינם כשרים וכי הוא זקוק לאישור לעבוד באופן פרטי. כמו כן, הודגש כי נציבות שירות המדינה חקרה את העובד בגין עבודה פרטית ללא היתר כבר בשנת 2008. "למרות זאת, ותוך כדי הפגנת עזות מצב לשמה, העובד המשיך באופן פרטי גם כשנתיים לאחר החקירה המדוברת", קבע השופט בפסק הדין, "המערער הפר במעשיו את נהלי רשות השידור ברגל גסה. ניכר כי הוא זלזל בחובות המוטלות עליו באופן מופגן, ולא שם ליבו לתמרורי האזהרה שהוצבו בדרכו".
העובד טען כאמור כי הוא הופלה לעומת עובדים אחרים. למעשה, הוא טען כי המדינה "איננה אוכפת את הנהלים בנוגע לעבודה פרטית". עם זאת, בית המשפט קבע כי טענותיו הנ"ל "נטענו בעלמא" ולא התבססו על ראיות או תימוכין רלבנטיים. נקבע כי הן היו חסרות משקל. יתרה מכך, השופט הדגיש כי העובדה שהוראה או נוהל מחייבים אינם נאכפים באופן תדיר, איננה יכולה להפוך את הוראות התקנון והחוק לבלתי רלבנטיות. לסיכום, נקבע כי פיטוריו של העובד במקרה דנן היוו איזון ראוי בין היסוד העומד בעבירות משמעת של עובדי ציבור, מול האינטרס הציבורי.
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
