רע"פ 5423/12
עובדת לשעבר בתחנת מע"מ ברמלה הורשעה בעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. מדובר בעבירה על פי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 32 לחוק זה. כמו כן, העובדת הורשעה גם בעבירה של מרמה והפרת אמונים על פי סעיף 284 לחוק העונשין.
יש לכם שאלה?
במסגרת כתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשמת, נטען כי היא הייתה שותפה לעבירות אשר בוצעו על ידי ארבעה נאשמים, וביניהם העובדת. מטרת הפעולות הייתה לקבל החזר מס תשומות בשיעור של כ-820,000 שקלים. שניים מהנאשמים הקימו חברה פיקטיבית בתחום מסחר הנעליים ופתחו באמצעות "איש קש" תיק עוסק במע"מ תוך כדי זיוף חשבוניות. העובדת, אשר הייתה בתקופה הרלבנטית סגנית ממונה בתחנת מע"מ ברמלה, והייתה קרובה מבחינה משפחתית לאחד הנאשמים (שפתח את החברה הפיקטיבית), אישרה את ביצוע החזר המס לחשבון החברה וזאת למרות שהיא ידעה, עובר לאישור, כי בעל החברה היה עוסק חדש ולא היו לו מקורות פרנסה בשנה אשר קדמה להגשת הבקשה. כמו כן, נטען כי הנאשמת הייתה מודעת לכך שמדובר בבקשת החזר בסכום גבוה והיא פעלה על מנת לסייע לנאשמים לקבל במרמה את הכסף אותו ביקשו לקבל.
הנאשמת העבירה את נושא החזר המס לאישורו של ראש ענף גבייה ואכיפה בתחנת מע"מ ברמלה, אשר היה גם זה אשר ריכז את נושא ההחזרים. ראש הענף החזיר את הנושא למבקשת והפנה את תשומת ליבה לנוהל המחייב בדיקה וביקור בעסק החדש. חרף כך, המבקשת חזרה והגישה פעם נוספת את הבקשה לאישור. כעת, ראש הענף פנה לנאשמת באופן אישי והצביע על חריגות בבקשה ועל הצורך בעיכוב מתן ההחזר הכספי לנישום. חרף כך, הנאשמת אישרה את ההחזר באופן מיידי וציינה כי "יש לבקר בעסק כשלושה חודשים לאחר ביצוע ההחזר בפועל". כ-820,000 שקלים הועברו לחברה על יסוד אישור הנאשמת.
פסק הדין בבית משפט השלום - עונש מקל בשל מצב רפואי
בית המשפט השלום, לאחר ניהול משפט הוכחות, קבע כי אין מחלוקת שמעשי הנאשמת סייעו להצלחת תוכנית המרמה. נקבע כי התקיים אצל הנאשמת היסוד הנפשי לשם הרשעתה במיוחס לה, הן בגין הראיות הנסיבתיות המשכנעות, והן על בסיס העדר הסבר סביר מבחינתה לפעולותיה. כאשר בית משפט השלום נדרש לגזור את דינה של הנאשמת, הוא התייחס לתסקיר שירות המבחן אשר ציין כי האחרונה "מצויה במצב רפואי ורגשי קשה". הודגש כי כשנתיים קודם לכן הנאשמת לקתה בסרטן ועל כן הומלץ כי היא תרצה את עונשה בדרך של עבודות שירות לציבור. במקביל, הסנגור עתר לביטול הרשעתה של מרשתו.
בית משפט השלום התייחס לעברה הנורמטיבי של הנאשמת ולכך שהיא מילאה ברשות המיסים תפקידים נכבדים ומעולם לא הועמדה לדין. כמו כן, השופט לא התעלם מכך שהנאשמת לא נהנתה בפועל מכספי המרמה. הודגש כי השיקול המרכזי לקולא היה מחלת הסרטן בה היא לקתה. במסגרת האיזון בין השיקולים לקולא ולחומרה, בית המשפט השלום קבע כי הנאשמת תרצה 150 שעות שירות לציבור בהתאם לתוכנית שתגובש על ידי שירות המבחן.
החמרה בעונש על בסיס חוות דעת רפואית
הן המבקשת והן המדינה ערערו על הכרעת הדין. המדינה ערערה גם על גזר דינה של המבקשת. לדאבונה של העובדת לשעבר, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור על גזר הדין וקבע כי עליה לרצות מאסר ממשי מאחורי סורג ובריח. בפסק הדין במחוזי הודגש כי "אין ספק בדבר אשמתה של הנאשמת". כמו כן, נקבע כי היות והאחרונה הייתה עובדת מיומנת אשר הכירה היטב את הנהלים, החלטתה לאשר את ההחזר הכספי (חרף הנתונים שהיה ברשותה ולמרות פניותיו של ראש הענף), גיבשה את קיומו של יסוד נפשי שהיה מקופל במעשים.
בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו גם לטענה של הנאשמת לכך שהיא לא ידעה אודות הקשר שבין החברה הפיקטיבית לבין קרוב משפחתה. טענות אלה נדחו מכל וכל. באשר לעונש, ערכאת הערעור מצאה אותו "חריג לקולא". הודגש כי סטייה מהנורמה העונשית, באופן כה "חריג" כפי שהיה במקרה דנן, לא הייתה יכולה להתקבל גם חרף מצבה הרפואי הקשה של הנאשמת. בית המשפט המחוזי הפנה את הנאשמת לבדיקה רפואית אשר ממנה עלה כי "אין מניעה להטיל עליה כל עונש שיקבע על ידי בית המשפט". אי לכך, גזר הדין הוחמר ונקבע כי יהיה על הנאשמת לרצות שבעה חודשי מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח.
.JPG)
