דיני המשפחה בישראל קובעים באופן ברור כי רכוש אשר נצבר במהלך החיים המשותפים הוא רכוש משותף. עם זאת, ישנם נכסים מסוימים אשר שייכים, חרף הנישואין, רק לאחד מבני הזוג. דוגמא לנכס כגון דא הינו גמלה מביטוח לאומי. החוק קובע כי לאחר גירושין, בן זוג איננו יכול לקבל את מחצית הגמלה אשר בן זוגו ממשיך לקבל מביטוח לאומי. עם זאת, בנוגע לכספי הגמלה שהופקדו בעבר בחשבון הבנק המשותף, הרי שעסקינן בנכס שניתן לבקש את חלוקתו. להלן דוגמא למקרה כאמור.
יש לכם שאלה?
בני הזוג במקרה דנן החזיקו בחשבון בנק משותף. במסגרת התביעה לחלוקת רכוש, האישה טענה כי יש לחלק את הכספים בחשבון באופן שווה. מנגד, הבעל טען כי מדובר בכספים אשר לא היו תולדה של מאמץ משותף כי אם בתגמולים ובפיצויים שהוא קיבל בשל פגיעתו בתאונת עבודה. הנתבע ביקש אפוא לבסס את טענותיו על הוראות סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג. לטענתו, לא היה מקום לשתף את אשתו בפיצוי אשר הוא קיבל (ומקבל) מביטוח לאומי בגין מגבלותיו הרפואיות, וזאת כאשר האחרונה "לא התחשבה במצבו הרפואי ובחרה לעזוב אותו לאנחות".
גמלה שהופקדה בחשבון בנק ומשמעותה
סעיף 5(א)(2) הנ"ל קובע כי אין להכליל במסגרת הסדר איזון משאבים גמלה המשולמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, בית המשפט קבע כי במקרה דנן לא הייתה לסעיף זה תחולה ישירה על הנסיבות המדוברות. התובעת עתרה לכספים אשר היו מצויים בחשבון הבנק המשותף ולא לחלוקת הגמלה. חשבון בנק זה היה רשום על שמם של שני הצדדים ועל כן נקבע כי חזקה עליו שהוא הכיל כספים משותפים. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי כספים בחשבון משותף שייכים לבני הזוג בחלקים שווים, עם הפקדתם, אלא אם הוכחה הסכמה אחרת על ידי מי מהצדדים.
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי הבעל בחר להפקיד את כספי הפיצויים והגמלה השוטפת בחשבון הבנק המשותף. נקבע כי בעת ביצוע ההפקדות הנ"ל, כספים אלה הפכו להיות כספים משותפים ואיבדו את זהותם בתור "נכס חיצוני". "כאשר הבעל הפקיד את כספי הביטוח הלאומי בחשבון המשותף, לא היה מדובר עוד בכספים השייכים רק לו, אלא עסקינן בכספים משותפים שדינם להתחלק מחצה על מחצה", נכתב בפסק הדין.
בית המשפט הדגיש כי כאשר הבעל נשאל על הפקדת הפיצויים בחשבון המשותף, הוא ענה בעצמו כי "זה הבית שלי והמשפחה שלי. כשאני אומר שלי אני מתכוון שלנו. כל דבר בחיים שלנו היה משותף". דהיינו, נקבע מדברים אלה כי הבעל לא רק "לא הוחזק בחשבון משותף" אלא הוא הראה בפועל כוונת שיתוף אקטיבית. יתרה מזאת, במסגרת הליך קודם לקביעת מזונות זמניים לאישה ולילדים, הבעל טען כי האישה לא צריכה מזונות כגון דא וזאת משום שמחצית מחסכונות בני הזוג, אשר היו בחשבון המשותף, שייכים לה. דהיינו, הוא "הודה" למעשה כי האישה הייתה בעלת מחצית הזכויות בחשבון נשוא התובענה. בית המשפט הוסיף והדגיש כי "שיתוף בכספים בחשבון הבנק הינו למעשה שיתוף בנכס רשום. לאמור, לאישה הייתה זכות למחצית הכספים גם על בסיס הדין האזרחי הכללי. ולא רק מכוח הוראות חוק יחסי ממון".
.jpg)
.jpg)
