סוגיות הנוגעות לדיני משפחה בישראל נתונות מבחינה משפטית לשתי ערכאות מקבילות - בית המשפט לענייני משפחה מחד, ובית הדין הרבני מאידך. פעמים רבות, ניטשת בין בני הזוג מחלוקת בנוגע לערכאה אשר תהיה ברת סמכות לדון בתביעת הגירושין והעניינים אשר נכרכו לה. יש הסבורים כי גברים יעדיפו את בית הדין הרבני (בשל גישתו השמרנית ואף הפטריאכלית), ונשים תבכרנה את בית המשפט לענייני משפחה (החילוני והליבראלי). חשוב להדגיש כי אין מדובר בכלל שאין בלתו, והסמכות המתאימה צריכה להיבחן בהתאם לנסיבות המקרה הנדון.

 

יש לכם שאלה?

פורום בית הדין הרבני

פורום בית המשפט לענייני משפחה

פורום חלוקת רכוש

פורום מזונות

פורום משמורת והסדרי ראיה

פורום הסכם ממון


המבחן המהותי והעיקרי בעניין מרוץ הסמכויות הוא מבחן הזמן. דהיינו, מתי הוגשה התביעה ולפתחה של איזו מן הערכאות היא הונחה לראשונה. להלן דוגמא למקרה שבו תיק הגירושין נפתח בבית הדין הרבני שלוש שעות בלבד לאחר פתיחת התיק המקביל בבית המשפט לענייני משפחה. הבעל, אשר ביקש כי הגירושין יונחו לפתחו של בית הדין הרבני, טען כי לא היה בשלוש שעות כדי להקנות את הסמכות לדון בתיק לבית המשפט לענייני משפחה. בית הדין הרבני בחן את הסוגיה וקבע כי "אין מנוס מלקבל את עמדת האישה ולומר כי לאחר שנקבע במסגרת מרוץ הסמכויות שהתיק ידון לפני הערכאה בה הוא נפתח לראשונה, יש ללכת בנתיב זה גם במחיר דקה בודדת אחת".


בית המשפט העליון עסק אף הוא בסוגיה זו פעמים רבות. לדוגמא, בעניין מבחן הזמן קבע בג"צ כי הכלל הוא שהסמכות לדון בתיק נתונה לערכאה הראשונה בה נפתח ההליך. במקרה אשר נדון בבית המשפט העליון בעניין זה, התקבל ערעור על פסיקתו של בית הדין הרבני הגדול אשר קבע כי כאשר תביעות גירושין מקבילות הוגשו בהפרש של 15 דקות זו מזו, יש לראות בהן כתביעות שהוגשו באותו היום ועל כן הסמכות לדון בהן נתונה לבית הדין הרבני. בג"צ קבע כי כל אימת שהמחוקק לא קבע אחרת, וכל עוד ההלכה הפסוקה הכירה בחשיבותו של מבחן הזמן, דין 15 דקות כדין 15 ימים.


במקרה אחר, שתי תביעות אשר הוגשו במקביל לערכאות השונות העלו מחלוקת בנוגע לסמכות. כאן, הגבר טען כי תביעתו אמנם הוגשה כשעתיים לאחר תביעת האישה, אך תביעתה של אשתו הוגשה בחוסר תום לב. המבקש טען כי האישה הסתירה את דבר התביעה, וזאת למרות שהוא לא הסתיר ממנה את כוונתו להגיש את תביעתו. בית הדין הרבני דחה את טענותיו של הבעל בקובעו כי הפוסל במומו פוסל. נקבע כי גם הבעל פעל מאחורי גבה של האישה בתכנון תביעת הגירושין, ועצם העובדה שהוא הודיע לה יום קודם להגשת התביעה על כוונותיו לא ריפאה את חוסר תום ליבו.