בני זוג אשר בוחרים להתגרש (או להיפרד), ויש להם ילדים משותפים, צריכים לקבוע מזונות ילדים. מזונות ילדים הינם סכום חודשי אשר משולם על ידי ההורה הלא משמורן (על פי רוב, הגבר) וזאת בהתאם לחוק, להלכה הפסוקה ולנסיבות המקרה. היות והילדים זכאים למזונותיהם מאביהם כל אימת שהם קטינים (ובישראל, עד לגיל 21 במגזרים המשרתים בצבא ובשירות לאומי), והיות ובתור קטינים הם אינם בעלי יכולת משפטית לפנות לבית המשפט, ענייני המזונות מוסדרים באמצעות האם ובשם הקטינים.
יש לכם שאלה?
ישנן מספר דרכים לקבוע מזונות ילדים. ניתן להגיש תביעת מזונות לבית המשפט או לבית הדין הרבני, או להגיע להסכם גירושין עם הצד השני אשר יכלול גם את סוגיית מזונות הילדים.
במרבית המקרים, עורכי דין ממליצים על עריכת הסכם גירושין ועל גירושין בהסכמה. מיותר לציין כי ככל שהצדדים יסכימו על יותר עניינים במהלך גירושיהם, כך יגבר הסיכוי שהם יצליחו לעמוד בתנאים המדוברים וינהלו "גירושין סבירים" ולא "מלחמות עולם משפטיות". היות והסכמי גירושין הנוגעים למזונות ילדים הינם למעשה הסכמים העוסקים בזכויות צדדים שלישיים קטינים (הילדים) שאינם צד להסכם, בתי המשפט נוטים לייחס להסכמים אלה משמעות מיוחדת. לדוגמא, בניגוד להסכם גירושין הנוגע לסוגיות רכושיות בלבד, הסכם ממון או גירושין העוסק גם במזונות ילדים איננו ניתן לשינוי בנקל.
פעמים רבות, אחד הצדדים טוען לאחר תקופה מסוימת כי למרות שהסכם הגירושין אושר בבית המשפט, בני הזוג סטו ממנו והייתה ביניהם למעשה "הסכמה מכללא" לגבי שינויו. דהיינו, הסכמה בעל פה בנוגע לתנאים החדשים. לדוגמא, ייתכן והצדדים הסכימו כי האישה תגור בדירת המגורים המשותפת במשך שנתיים ואז הדירה תימכר, אך בפועל האישה נשארה לגור בדירה במשך 15 שנים נוספות, על בסיס הסכמה בשתיקה מצד גרושה. במקרים אלה, ייתכן ובית המשפט יקבע כי הסכם הממון שונה הלכה למעשה, ואין לפנות את האישה מהנכס לאחר שנים כה רבות. עם זאת, במקרים בהם עומדים על הפרק מזונות ילדים, בית המשפט יטה כמעט באופן מוחלט שלא להכיר בשינוי אשר לא הושג לו אישור של הערכאה המתאימה.
הוראות החוק בנוגע להסכמי מזונות
סעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע את מקור החובה בנוגע לאישור הסכם גירושין (או ממון) בדבר מזונות קטינים. כמו כן, סעיף 12(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע כי הסכם מזונות של קטין, או שינוי בו, איננו תקף כל אימת שהוא לא קיבל את אישורו של בית המשפט. במילים אחרות, מדובר בסעיף מפורש אשר קובע כי כל עוד הסכם "משופר ומחודש" לא נערך בכתב בין הצדדים, והובא לאישורו של בית המשפט, אין נפקות משפטית לתשלום נמוך של דמי מזונות או להוכחת הסכמה מכללא בדבר השינוי בתשלום החודשי.
הלכה פסוקה היא כי אין דין הסכמים בדבר מזונות ילדים כדין הסכמי ממון רכושיים בין בני זוג. דהיינו, אין להחיל לגבי הראשונים את ההלכה שנקבעה בעניין האחרונים ואשר מאפשרת שינויים מכללא ללא אישורו של בית המשפט. יש לכך שני טעמים עיקריים:
הצדדים להסכם - הסכמי ממון רכושיים הינם הסכמים אשר מטרתם להסדיר את יחסי חלוקת הרכוש בין בני הזוג לבין עצמם. אי לכך, יש אפוא היגיון בדוקטרינה המכירה בשינויים בהתנהגות בני הזוג במרוצת השנים בנוגע להסכמים ואופן מילואם. דהיינו, ייתכן ושינויים בהסכמי ממון יאושרו בדיעבד על ידי בית המשפט, וזאת גם במקרים בהם לא נערך הסכם חדש שהובא לפתחה של הערכאה השיפוטית. לעומתם, הסכמים בדבר מזונות קטינים מסדירים למעשה את זכויותיהם של מי שלא היו צד להסכם ושלא היה ביכולתם להגן על עצמם מבחינה משפטית. הלכה פסוקה היא כי "התנהגות ההורים לאחר החתימה על ההסכם אין בה כדי ליצור מניעות ו/או השתק ביחס לילדים ולמזונותיהם, שכאמור אינם צד להסכם ואף אין להם שליטה על התנהגות ההורים לאחר החתימה".
ההיגיון אשר מקופל מאחורי הדרישה של המחוקק לאשר הסכם בנוגע למזונות קטינים איננו ההיגיון אשר עמד
מטרת אישור ההסכם בבית המשפט - מאחורי הדרישה לאשר הסכמי ממון. במקרה של הסכמי ממון, מטרתו של האישור הינה לבחון האם הצדדים חתמו על ההסכם מתוך רצון חופשי והבנה מלאה של סעיפיו והשלכותיו (זאת מחמת מספר סיבות אשר לא יפורטו כעת). לעומת זאת, אישור הסכם גירושין הכולל מזונות ילדים נועד לשם מניעת פגיעה בקטין ועמידה על כך שהמזונות שנקבעו אכן יספקו את צרכיו של הילד. היות ועיקרון טובת הילד הוא עיקרון העל בסוגיות כגון דא, בתי המשפט מאשרים את ההסכמים הנ"ל על בסיס טובת הילדים, הא ותו לא.
.jpg)
.jpg)
