מכה קשה לפרקליטות המדינה. ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, זוכה כמעט לחלוטין ממרבית העבירות אשר היו מיוחסות לו בשלוש פרשיות בהן הואשם - ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות.
יש לכם שאלה?
מבין שורה ארוכה של סעיפי אישום, אולמרט הורשע אך ורק בעבירה של הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות. מהי הפרת אמונים? כיצד מוכיחים עבירה זו בדין הפלילי?
אולמרט ועורכי דינו יכולים בהחלט להיות מרוצים מהכרעת הדין אשר ניתנה בעניינו של ראש הממשלה לשעבר. הרשעתו של האחרון בעבירה של הפרת אמונים בלבד הינה, כפי שצוין לעיל, "מהלומה" לפרקליטות. הסיבה לכך היא כי יש המגדירים את עבירת הפרת האמונים כעבירה אשר "קל להוכיחה". במילים אחרות, לא עמד בפני הפרקליטות אתגר גדול מדי להביא להרשעתו של הנאשם בהפרת אמונים. עניין זה בא לידי ביטוי גם ברמת הענישה וגזרי הדין המוטלים על נאשמים המורשעים בעבירה זו. על פי רוב, מדובר בעבירה אשר למרות שהעונש בצידה עומד על שלוש שנות מאסר, במרבית המקרים עסקינן בחודשים ספורים בלבד המרוצים בדרך של עבודות שירות. להלן מאמר קצר העוסק בעבירת הפרת האמונים ובאופן הוכחתה.
מהי העבירה?
סעיף 284 לחוק העונשין קובע כי ניתן להרשיע עובד ציבור בעבירה של הפרת אמונים כאשר יוכח שהוא עשה מעשה של הפרת אמונים או מרמה, בעת מילוי תפקידו, וגם אם במעשה זה לא היה משום עבירה אילו הוא היה נעשה כנגד יחיד. העונש בגין הפרת אמונים יכול להגיע עד כדי שלוש שנות מאסר בפועל. התפיסה הרווחת בפסיקה היא כי האיסור הפלילי המקופל בעבירת מרמה והפרת אמונים נועד להבטיח את שמירת טוהר המידות על ידי עובדי ציבור ולדאוג להתנהגות ראויה של האחרונים. בפסיקה מאוחרת אשר עסקה בעבירה זו נקבע כי סעיף 284 הנ"ל נועד להגן על שלושה ערכים מרכזיים:
- שמירה על אמון עובדי הציבור (בעיני הציבור).
- הגנה על טוהר המידות של עובדי הציבור.
- אינטרס הציבור אשר עליו מופקדים עובדי הציבור.
ניגוד עניינים הינו אחד ההיבטים של עבירות הפרת האמונים והמרמה. בית המשפט העליון קבע כי כאשר ניגוד העניינים מביא לפגיעה באמון של הציבור בעובדי הציבור, בטוהר המידות שלהם או בתקינות פעילות המנהל הציבורי (בניגוד לאינטרס הציבורי), מתקיים היסוד העובדתי של עבירת הפרת האמונים.
פגיעה בציבור
לא אחת, עולה השאלה מהי "פגיעה בציבור". דהיינו, מהי משמעותו של המונח "הפוגע בציבור". בתי המשפט קבעו בפסיקותיהם כי פגיעה בציבור הינה "פגיעה אשר איננה בהכרח חומרית או כספית ויכול שהיא תבוא לידי ביטוי גם בגרימה של נזק מופשט". לאמור, פגיעה בציבור יכולה להיות פגיעה בערך בעל אופי ציבורי, פגיעה באינטרס הציבורי, וכדומה.
הלכה פסוקה היא כי הרכיב התוצאתי יכול לבוא לידי ביטוי בכך שנפגע האמון הציבורי במערכת השלטונית כתוצאה ממעשיו של הנאשם. ניתן אפוא לומר כי עובד ציבור אשר גורם בהתנהלותו לפגיעה מהותית באמון הציבור, במילוי התפקיד או בטוהר המידות, וזאת מתוקף ניגוד עניינים, מבצע למעשה עבירה של "הפרת אמונים". במקרים בהם מוגש כנגד פלוני כתב אישום בגין הפרת אמונים, שומה על המדינה להוכיח את הרכיבים המרכיבים את היסוד העובדתי של עבירה זו.
מדובר ברכיב התנהגותי אשר עניינו מעשה מרמה או מעשה שהיה בבחינת הפרת אמון. כמו כן, יש להוכיח כי המעשה גרם לפגיעה בציבור באופן מהותי. לאחר מכן, מוטל על התביעה להוכיח כי עסקינן במעשה שבוצע על ידי עובד ציבור בעת מילוי תפקידו. המגמה בפסיקה כיום היא כי הפרת אמונים איננה משתקפת ברכיב התוצאתי (דהיינו, נגרמה באופן ממשי פגיעה בציבור), אלא די בעבירה התנהגותית. דהיינו, המילים "פוגע בציבור" הינם אפיון או תכונה מיוחדת של הרכיב ההתנהגותי, וזאת כאשר מדובר בעניין הנתון לפרשנות רחבה.
סעיף 284 איננו כולל את היסוד הנפשי אשר דרוש לשם הוכחת עבירה זו. בית המשפט העליון קבע בפסיקתו כי במקרים כגון דא מוטל על התביעה להוכיח את קיומה של מחשבה פלילית על בסיס העקרונות אשר קבועים בסעיף 20(א) לחוק העונשין. דהיינו, יש להוכיח כי הנאשם היה מודע בפועל לטיב המעשה שבוצע על ידו, לנסיבות הרלבנטיות, ולאפשרות כי המעשה היה עלול לגרום לפגיעה בציבור.
השופט ג'ובראן התייחס לעבירה זו בפסיקתו:
"עובד ציבור המפר את האמון שניתן בו והפועל באופן שאינו מגשים את האינטרס שעל מילויו הופקד - מפר אמונים. בכך מתבטא הרצון למנוע מעובד ציבור להימצא במצב דברים שבו בשל קבלת מתת ממי שנזקק לשירותיו הוא מעמיד עצמו במצב של התחייבות ושל ציפייה להדדיות, העשויים להשפיע על שיקול-דעתו השלטוני כמו גם הרצון למנוע מעובד הציבור להימצא במצב של ניגוד עניינים ולהשתמש בסמכויותיו למטרות פרטיות, שכן עצם ההימצאות במצב דברים זה פוגעת באמון הציבור בשירות הציבורי. המטרה של האיסור הפלילי היא להבטיח התנהגות ראויה של עובדי ציבור ולשמור על טוהר מידותיהם"
.JPG)
