תמ"ש 22800/99


תקנה 258(לג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי כאשר בית המשפט לענייני משפחה דן בסוגיות שונות הנוגעות לקטין, עליו לתת לילד הזדמנות אמיתית להביע את דעותיו, רגשותיו ורצונותיו בנוגע לעניין הנדון. רצון הילד הינו בעל משקל בהחלטת בית המשפט, וזאת בהתאם לגילו ובגרותו של הקטין. בית המשפט רשאי גם שלא לשמוע את הילד וזאת מנימוקים שיירשמו ולאחר שהוא שוכנע כי מימוש זכותו עלול לגרום לו פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו שלילת הזכות.

 

יש לכם שאלה?

פורום משמורת

פורום זכויות הגבר במשפחה

פורום אפוטרופסות

פורום הסכם גירושין


שמיעת רצון הילד מעוגנת גם בסעיף 12 לאמנת זכויות הילד, עליה חתומה מדינת ישראל. סעיף זה קובע כי "מדינות החברות באמנה מחויבות להבטיח לילד אשר מסוגל לחוות דעה משל עצמו את הזכות להביע דעה זו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, וזאת תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו". עקרונות האמנה אומצו גם על ידי דו"ח וועדה אשר בראשה ישבה השופטת רוט-לוי. הלכה פסוקה היא כי התרשמות מרצון הילד, כאשר הוא בן למעלה מ-10 שנים, הינה שיקול רציני בהחלטת בית המשפט, ולא אחת מדובר בשיקול מכריע.


ההיבטים השונים למשקל שיש להעניק לסוגיית רצון הילד נוגעים לקטין הספציפי הנדון. בין היתר, נלקחים בחשבון גילו של הילד, כושר האבחנה שלו, מידת בגרותו, כושר השיפוט שלו, מידת בחירתו החופשית (דהיינו, שהוא לא "הוסת" על ידי אחד ההורים או מי מטעמם) וכדומה.


רצון ילד בן 8.5 שנים, מה משקלו?


להלן דוגמא למקרה בו בית המשפט קיבל את עמדתו של קטין בן 8.5 בלבד, לאחר שזה נשמע בלשכתו, וזאת אף למרות תסקירים מקצועיים שהיו בניגוד לרצונו של הקטין. מדובר בקטין אשר הוריו התגרשו ואמו התחתנה בשנית כאשר היא עוברת לגור במרחק רב מאביו. בעוד האב גר בדירת הצדדים בחולון, האם עברה עם הקטין ובעלה החדש לקריית שמונה. האב הגיש תביעה כנגד האם לשינוי משמורת הקטין. במסגרת ההליך דנן, בית המשפט בחן שלושה תסקירים של גורמים מקצועיים אשר נגעו לסוגיית המשמורת.


התסקיר הראשון - פקידת סעד ערכה את התסקיר הנ"ל. בתסקיר נכתב כי הקטין "מבקר בבית ספר ומקיים עם אימו קשר זורם". הומלץ על השארת הקטין במשמורת אימו וזאת בין השאר בשל השתלבותו בחיי החברה והחינוך בקריית שמונה. כמו כן, הודגש כי מדובר גם במקום מגוריה הקודם של האם, ובמקום מגורי שאר משפחתה. דהיינו, מגוריו של הקטין בקריית שמונה היו טובים עבורו גם בשל קרבתו למשפחתו המורחבת. הודגש כי הקטין הביע את רצונו לחזק את הקשר עם אביו.


התסקיר השני - מדובר בתסקיר משלים אשר נערך על דעתה של פקידת הסעד. בתסקיר זה צוין כי האב מסייע לבנו בשיעורי בית דרך הטלפון והוא נמצא בקשר רציף עימו. הושמעו דעות חיוביות מאד של הקטין על אביו, והאחרון הביע את רצונו לעבור ולגור עם האב בחולון. האם טענה כי הקטין לא סיפר על שיפור יחסיו עם בעלה החדש, וזאת בשל נאמנותו לאביו הביולוגי. פקידת הסעד קבעה כי אין להעביר את הקטין לאביו וזאת משום שלא היה לדידה צורך "לזעזע" את הילד במעבר מסביבתו המוכרת.


התסקיר השלישי - תסקיר משלים אשר נערך בנוגע להסדרי הראיה. מהתסקיר עלה כי הקטין השתלב במסגרות החברתיות אך עניין חינוכו עלה כמחלוקת בין אימו ואביו. האם, אשר ניהלה עם בעלה השני אורח חיים דתי, ביקשה להעביר את הילד לבית ספר דתי. האב התנגד ובסופו של היום הילד נשאר במסגרת חילונית. כמו כן, התקשורת בין ההורים התדרדרה והדבר השפיע על הקטין מאד. פקידת הסעד ציינה כי הקטין נהנה אצל אביו, הוא שמח להיות עימו ומעוניין לעבור לגור בחולון. גם בתסקיר זה הומלץ על הותרת המצב על כנו.
סטייה מחוות הדעת המקצועיות


כפי שצוין לעיל, בית המשפט החליט לסטות מחוות הדעת המקצועיות, ולקבוע את שינוי המשמורת והעברת הקטין לבית אביו. בפסק הדין נמתחה ביקורת אודות אופן עריכת התסקירים והפגמים אשר נפלו בהם. כמו כן, הודגש רצונו של הקטין לגור עם אביו, רצון אשר הילד הביע במהלך כל הפגישות עימו. השופטת אף נפגשה עם הקטין בלשכתה באופן פרטי והתרשמה כי הילד נחוש ברצונו לגור עם אביו ולבקר את אימו במסגרת הסדרי ראיה.


"הקטין הביע משאלה חד משמעית לעבור למשמורת התובע. התרשמתי שהימצאותו במשמורת אביו תתרום לו ותסייע לו להתגבר על המצוקה הרגשית שבה הוא נתון ואף על קשייו החברתיים כפי שהתבטאו בתסקירים", נכתב בפסק הדין, "התרשמתי שלמרות שמדובר בילד כבן 8.5, הקטין הגיע למידת בשלות הבנה ויכולת לבטא את רצונו ויש בהחלט מקום להתחשב בכך".


השופטת הוסיפה כי היא התרשמה ש"רצונו של הקטין לעבור להתגורר בבית אביו ולהיות במשמורתו הינו רצון רציני ורציונאלי, רצון שהובע באופן עקבי לאורך זמן בפני גורמים רבים. איני סבורה כי מדובר בגחמה חולפת, במצב רוח זמני, או במריבה מקרית עם מי מבני משפחתו". בפסק הדין הודגש עוד כי הקטין, למרות רצונו לגור עם אביו, לא דיבר סרה באימו ולא השמיץ אותה. דהיינו, לא עלתה מדבריו תחושה כאילו הוא הוסת כנגד האם על ידי האב והדברים שיצאו מפיו נתפסו ככנים אשר "העידו על בגרותו והבנתו".